שלום!
יש לי בעיה רצינית!
אני ילדה ממש שמחה מבחוץ אני משמחת אנשים אוהבת הרקדות כל דבר שמח שיכול להיות אני נמצאת בו! חברות שלי אומרות שאני הילדה הכי שמחה שהן מכירות.. הבעיה היא שאני לא מרגישה ככה.. כשאני לבד אני פשוט מוצאת את עצמי מרחמת על עצמי או שסתם ככה יוצא לי לחשוב.. אני לא מאושרת.. אני לא מאושרת במה שיש לי אני כל הימים מתפללת שה' יתן לי אוששר אמיתי.. אבל אני לא מצליחה לקבל אותו אני לא יודעת מה לעשות.. זה פוגע לי בלימודים.. אני לא לומדת כי אין לי עניין בזה.. אני כל היום עסוקה במחשבות.הלימודים לא מעניינים אותי בכלל! אני לא יודעת מה לעשות פשוט עצוב לי!!!!
בתקווה שתוכלו לעזור לי להוציא ממני את העצבות..
תודה מראש!! מריכה מלאא!!
יומעוווללה=]
שלום לך שואלת יקרה,
המצב שאותו את מתארת הוא מצב נורמלי וטבעי לחלוטין. נפש האדם איננה יציבה, יש עליות ומורדות, שמחה ועצב. את במצב זמני של עצב, אבל הגלגל יכול להתהפך בקלות למצב של שמחה.
לפני הכל אני רוצה לעודד אותך- אל תתייאשי! הייאוש הוא רק עצת היצר שרוצה להפיל אותך עוד ועוד לתוך בור העצבות. אני בטוחה שלא סתם את נחשבת כמישהי שמחה כלפי חוץ. זה אומר שיש בך שמחה אמיתית, את רק צריכה לגלות אותה ולהתגבר על המחשבות העצובות שמשתלטות עליך.
אני מכירה את ההרגשה של רגעי עצבות ששוקעים לתוכם, כמו ביצה טובענית שאי אפשר לצאת ממנה. חשבתי הרבה איך ניתן לצאת מהמצבים האלו, ואני רוצה לשתף אותך בכמה מסקנות ועצות שעשויות להועיל:
[*] שמעתי פעם סיפור על פסיכולוגית אחת שהעבירה שיחה לנערים יוצאי חבר העמים, חלקם היו יהודים וחלקם בהליכי גיור. במהלך השיחה היא הזכירה את המושג "עצבות בלי סיבה", כלומר, שקיעה בעצבות בלי לדעת למה. להפתעתה, הנערים שאינם יהודים לא הבינו על מה היא מדברת וכל הנערים היהודים הבינו את המושג הזה.
על פי זה ניתן להבין שעצבות בלי סיבה מקורה בחסרון של הנשמה.
כשהנשמה מרגישה חסרון רוחני, היא "עצובה", היא משדרת עצבות לנפש. האדם לא מבין מה גורם לעצבות הזו, כי לכאורה אין לה שום סיבה חיצונית הגיונית, משום שהסיבה האמיתית היא פנימית נשמתית.
כשאת מרגישה עצבות בלי סיבה, נסי למלא את חסרונה של הנשמה על ידי לימוד תורה, תפילה, קיום מצוות. "פיקודי ה´ ישרים משמחי לבב". התורה היא זו שנותנת את האושר האמיתי, ההתקרבות לה´ היא זו שנותנת לאדם סיפוק בחייו יחד עם רצון להמשיך ולהתקדם הלאה.
[*] בכלל, כדאי מאוד לא לאפשר לעצמך לשקוע במחשבות וברגשות עצבות, לא לטבוע בתוך רחמים עצמיים. כשנופלת עליך מחשבה עצובה, אל תשקעי בה, אל "תחטטי" בה יותר מידי, אלא תסלקי אותה ואל תתני לה להיכנס לך לראש. זכרי שאת מסוגלת לשלוט על המחשבות שלך. מחקרים מוכיחים כי המוח לא מסוגל לחשוב על שני דברים בבת אחת. את יכולה "להכין" לעצמך מראש מחשבה על משהו משמח במיוחד ש"תכריחי" את עצמך לחשוב בזמן עצבות, את יכולה להעסיק את עצמך בעיסוק כלשהו שישכיח ממך את המחשבה העצובה. למשל, לנגן, לצייר, לקרוא, לטייל…
העיקרון הוא למלא את הזמן בפעילות ובדברים חיוביים שמעניינים אותך שלא יאפשרו לך לשקוע במחשבות.
גם את, כשאת עצובה, תחשבי על צער השכינה, תחשבי על המצב של עם ישראל, של ארץ ישראל. תכווני את העצבות הזו כדי להתפלל לקב"ה בלב נשבר. נצלי את המיצר שאת נמצאת בו, כדי להתפלל תפילה אמיתית מעומק הלב על הגאולה, על בנין בית המקדש. לא תאמיני באיזו הרגשה מרוממת תצאי מאותה תפילה.
[*] גם חיוך משפיע על השמחה. כשמחייכים, באופן טבעי נעשים שמחים יותר (וזה הוכח מדעית!). תחייכי לעצמך, לחברות, למשפחה. החיוך הזה ישפיע עליך גם פנימה ויגרום לך לשמוח יותר.
ובנוסף-תעשי פעילות גופנית שאת אוהבת: ריצה,שחייה,הליכה,ארובי,ריקוד וכו'. יש לכך השפעה ישירה על מצב הרוח.
אני מצרפת לך מאמר מקסים בנושא השמחה- https://www.kipa.co.il/noar/n_show.asp?id=3560
יקרה,
אני מאמינה שבכוח הרצון שלך תצליחי לצאת מהעצבות. זה בכוחך וביכולתך. אני בטוחה שתצליחי!
שהקב"ה ישלח לך הרבה סיבות לשמוח, ויעזור לך לגלות את השמחה שבתוכך.
אשמח לשמוע ממך, להרחיב ולפרט אם יש צורך.
בהצלחה רבה!
עדי.
adi_sh@shoresh.org.il