מרגישה לבד ורוצה להתחתן

שלום לך יקרה.

קודם כל אני רוצה לומר לך שיש לך הרבה אומץ. זה שיש משהו שמציק לך, ואולי לא נעים כל כך לפנות, אבל בכל זאת את לא נכנעת לבושה, אלא את מנסה לברר לחפש תשובות, להבין הבנות, זה כשלעצמו דבר גדול. בדרך כלל היכולת לשאול את השאלה – היא באמת כבר הדרך לפיתרון. אז טוב שפנית, ובכלל בחיים , זו עמדה נכונה, לנסות להיעזר בסובב אותך, ולפנות כדי לברר.

אתייחס לשלוש נקודות העולות מדבריך:

תחושת ה'לבד'.
תקופה זו ביחס לבניית קשר.
רצון לחבר.

תחושת הבדידות שלך היא תחושה טבעית. יכול להיות שהיא תלויה בתקופה- כי יש תקופות בחיים שלנו שאנחנו מרגישים יותר לבד. לעומת זאת יכול להיות שזו לא תחושה תלוית תקופה, אלא פשוט שלב בנפש שהגעת אליו, וזה טבעי מאוד- ה' שם בנו את המנגנון שנרגיש חצי.

לגבי תחושת הבדידות שלך. כדאי לחשוב איפה את? מי מקיף אותך? עם אלו אנשים יש לך קשר? מה סוג הקשר? את אומרת שאת בבנ"ע ובאולפנא. לפעמים זה נראה שכלפי חוץ אנחנו מוקפים בכל כך הרבה אנשים, אבל אין נפש באמת קרובה אליך. יכול להיות שחסר לך בעצם קשר קרוב של מישהו שיקשיב, שיבין אותך, שתוכלי לשתף אותו, דברים שבעצם כל אחד צריך. ואז אולי את מתרגמת את תחושת החוסר הזו ל רצון לקשר זוגי. שלב מקדים לקשר זוגי הוא היכולת לבנות קשרים קרובים, עמוקים עם אנשים. ואני מרגישה ממך שאת באמת מחפשת משהו משמעותי- לא 'קשרים מתרפקים'.

יש לך הזדמנות לבחון את עצמך, ולנסות אולי לחפש בסביבה שלך כרגע דמות שתוכלי לבנות אתה משהו משמעותי. ובעצם כל קשר משמעותי הוא הכנה לקשר האמיתי שב"ה יהיה לך.

וכאן אני מגיעים לנקודה השנייה.

בעצם בתקופה הזו את מכינה את הכלי.

הגעת באמת להבנה גדולה . כדי לבנות קשר – יש צורך שהיסודות יהיו בנויים מספיק חזק.. והרי בקשר את מכילה לא רק את עצמך – אלא עוד מישהו. אפשר להסתכל על זה כמו אזה שהוא כלי – כוס למשל שבגודל מסוים מכילה ליטר, אם את רוצה להכניס יותר יש צורך להרחיב את הכלי. ואני חושבת שבשנים האלה – שנות ההדרכה והאולפנא, את מעצבת את עצמך, את בונה כלי יותר גדול, את בונה את עצמך. לדוגמא – כדי לחיות ביחד עם מישהו- צריך כל כך לוותר. כולם יודעים לומר את זה, אבל לא מבינים את משמעות הדבר עד שבאמת מגיעים לזה. עכשיו- את בונה בעצמך את היכולת לוותר, לחיות עם בנות שונות ממך עם רצונות שונים, ולהסתדר איתם בצורה טובה.מן הסתם יש לך אין ספור התמודדויות שגורמות לך להתעלות על עצמך, דברים שנראים לך שצריכים להראות בצורה מסוימת, או מצבים שאת רוצה להחליט עליהם, פתאום נתקלים בדעות שונות. ההתמודדות היא לקבל את המצב- או להלחם בו.. ואפשר לתת אין ספור דוגמאות. אני חושבת שדווקא בגלל הרצון החזק שלך לקשר משמעותי, כדאי לך להחליט שזו תקופה שאת רוצה לגדול בה- כדי שאחר כך ב"ה הבית שתבני יהיה גדול יותר. את יכולה להסתכל על זה כתקופת הכנה. שזה אכן תהליך שדורש סבלנות, ולא תמיד זה קל לחכות. אבל אם מבינים את ערך הדבר- אז זה קצת מקל. וכמו שאמר החכם באדם 'לכל זמן ועת..'

לגבי הרצון לחבר כמו שאת אומרת "רק בשביל ההבטחה הזו שיהיה לי מישהו לעתיד".

שאלה לי אליך: את רוצה חבר או שאת רוצה אדם כדי להתחתן איתו?

אם תחשבי לעומק יש הבדל גדול בין שתי המטרות הללו- לפעמים יש טשטוש ביניהם, אבל חשוב לשים לב להבדל.

נכון, לפעמים אנחנו רוצים לדאוג למין 'רשת ביטחון', וזה טבעי- הרצון לחסוך דאגות לעתיד.

יש כאן אמירה חזקה. יש כאן הזדמנות לעצור ולבחון את מערכת האמונה.

את מפחדת שה' לא ידאג לך? שישאיר אותך לבד?? יש לך הזדמנות לחזק את עצמך בטוב ה'- שידאג לך, שרוצה בטובתך, שיעזור לך להקים בית ב"ה.

מקווה שמילותיי כיוונו ולו במעט.

שיהיה הרבה הצלחה בבירור. אשמח להיות כאן גם בהמשך.

אפרת.