כפרות- צער בע"ח?

שלום וברכה!
ראשית, אכן כיוונת בסברתך למה שכתב השו"ע בעצמו באורח-חיים סימן תר"ה שיש למנוע את מנהג הכפרות ע"י עופות וזו לשונו: "מה שנוהגים לעשות כפרה בערב יום-כיפור לשחוט תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים, [יש למנוע המנהג]" והסביר שם המשנה-ברורה שהחשש הוא "משום דרכי האמורי", מה שאתה קראת בלשונך "אמונה טפלה".
אמנם, מוסיף שם הרמ"א שהגאונים כתבו מנהג זה, וכן רבים מהאחרונים "ואין לשנות כי הוא מנהג ותיקין" – ועל סמך זה אנו עושים כפרות בתרנגולים.
אכן, השנה קרא הרב הראשי הר´ מצגר למעט בכפרות אלו, ולעשות כפרות ע"י כסף על מנת למנוע צער בעלי חיים. אבל, גם מי שעושה ע"י תרנגולים, בד"כ אוכל אותם לאחר השחיטה, כך שאין בכך צער סתמי- שהרי התרנגול נאכל בסופו של דבר ומשמש כסעודה מפסקת.

גם עניין התשליך, וגם עניין הכפרות הם מנהגים טובים, אך יש לזכור שהם [לא] מכפרים מצד עצמם אלא רק עם תשובה אמיתית שבלב. אדם שיעשה תשליך בלא תשובה- כאילו לא עשה דבר..
ונכון הדבר גם לגבי הקרבן שמקריבים בבית-המקדש, אדם צריך להרגיש שכל מה שנעשה לקרבן (שחיטה, שריפה וכו´) היה אמור לבוא עליו מחמת חטאו – ובכך לבו נפתח לתשובה אמיתית..

שיכופרו חטאותינו ונחתם לחיים טובים!
חג שמח,
קובי, ישיבת מעלות