שלום!
לקראת השנה החדשה ועימו יום הכיפורים, אני נמצאת בבעיה קשה. לאחרונה רבתי עם ההורים שלי. המריבות הולכות די לפי תקופות ולצערי המריבות האחרונות קורות קרוב מדי לראש השנה ויום כיפור. אני יודעת שעליי לבקש סליחה. הבעיה היא שאומנם אני באמת מצטערת, אבל לא חושבת שעליי לבקש מהם סליחה. בכל המריבות הללו, שלדעתי מיותרות, ה"אשמה" מוטלת על הוריי. אני חושבת שאני בהחלט צודקת (אם כי אולי לא מספיק חכמה). למרות שאני מרגישה שאני צודקת (הם יורדים עליי, תוקפים אותי, ואני רק מנסה להגן על עצמי), אני כן מרגישה ריגשי אשם – וזה רק בגלל המצווה של כיבוד הורים. אני יודעת שעברתי על כיבוד הורים, כי לא משנה מה הם עושים, עליי לשתוק. גם שהם יורדים עליי, תוקפים אותי ומכעיסים אותי. אני מצטערת שהגעתי בכלל למצב הזה שאני רבתי איתם. אני מצטערת מאוד שעברתי על מצוות כיבוד הורים. אבל אני לא יכולה לבקש סליחה מכוון שהם פוגעים בי כל הזמן, ואני בסה"כ מנסה להגן על עצמי.
הבעיה היא, שאני יודעת, שאם זה היה חוזר על עצמו, לא היה דבר משתנה. אני לא מסוגלת שתוקפים אותי, יורדים עליי – ואני שותקת.
מלבד זאת, גם אם אשתוק ולא אענה – הם יראו בזה חוצפה.
והרי כדי לחזור בתשובה צריך גם לומר סליחה, וגם לקבל עליך בעתיד שלא לחזור על כך. אבל אם הם ימשיכו בשליהם, לא אוכל שלא לחזור על כך.
מה אני אעשה? איך אבקש מהם סליחה שאני חושבת שהם הטועים? האם לבקש סליחה מבלי באמת להרגיש אותה? האם זה לא נקרא שקר?
שלום לך.
אני מקווה שהתשובה תספיק להגיע אליך עוד לפני יום כיפור.
את מתארת בעיה שאת נמצאת בה. רבת עם ההורים שלך, ונראה מדברייך שזאת לא הפעם הראשונה. מצד אחד אינך רוצה לבקש סליחה כי אינך מרגישה אשמה, ומצד שני יום כיפור קרוב, ואלו הוריך שאת חייבת בכבודם.
את מרגישה שאם תבקשי סליחה תשקרי משום שאינך באמת מצטערת, אבל ברצוני לשאול אותך שאלה, האם באמת אינך מצטערת על מה שקרה? ואינני מתכוונת כאן להתנהגותך בלבד, אלא לכל הריב כולו. אינך מצטערת על זה שהוא קרה? האם לא היית מעדיפה שהריב לא היה מתרחש כלל? אם את מצטערת על כך, שיש לך מאיפה להתחיל שיחה עם הוריך.
עכשיו יש לי שאלה נוספת. אם זה לא היה מתרחש קרוב ליום כיפור, כיצד היה עליך לנהוג אז? ובעקבות כך, האם התאריך של הריב משנה משהו?
את שואלת על הפתרון הנקודתי, אבל אני רוצה לנסות להציע לך משהו גדול יותר שיפתור לך גם את הבעיה הנקודתית.
אני יודעת כמה קשה זה כשהיחסים עם ההורים לא תקינים. כשהבית הופך למקום שבו יש לך מריבות ומתחים. הן הבית שלנו והמסגרת המשפחתית אמורים להיות סלע של יציבות, מקום איתן הנותן לנו כוחות להתמודדויות באשר הן. ריב עם ההורים משמעו איבוד הסלע החשוב הזה.
אבל יקירתי, האשמה בריבים האלו היא לא בך ולא בהורים שלך, אלו פשוט אחת מהמחלות של הדור שלנו. בעבר הדורות היו חולפים לאט, דור היו אורך למעלה מ25 שנה, אבל היום המצב שונה, היום לפי הרב קוק דור אורך כשנה שנתיים, זה כל. כך יוצא שבין הורים לילדיהם מפרידים כמה וכמה דורות. המצב הזה גורם להרבה מאוד חוסר הבנה בין הורים לילדים, שגורם לריבים.
עם כל זה, זה לא אומר שאי אפשר לגשר על הפער, זה רק אומר שצריך להתאמץ קצת יותר. ההבנה שיש כאן חוסר הבנה זה הצעד הראשון. הדבר הבא זה באמת לזכור שאלו ההורים שלך, ולא חברים שלך, והיחס אליהם צריך להיות בהתאם. עכשיו צריך לנסות להבין יותר. לדבר עם ההורים. לא בשעת ריב שכולם כועסים, אלא כשכולם רגועים ומוכנים להקשיב. זה לא יהיה קל, אבל זה שווה לנסות.
ואם את מצטערת שהריב קרה, ולא רוצה שהריבים האלו יחזרו, ומוכנה גם להשקיע מאמץ כדי שהם באמת לא ישנו, אז גם פתוח לך הפתח לחזרה בתשובה. שהרי חרטה יש כאן, וגם קבלה לעתיד. משום שקבלה לעתיד אין משמעה דווקא להיות כבר במקום של מעל החטא, הרצון להשתנות, והשקעת מאמץ בכך מספיקות.
אני מקווה שתמצאי את הדרך להשלים עם הוריך. את מוזמנת בשמחה לחזור אלי שוב גם בנושא הזה וגם בשאלות אחרות.
בברכת חתימה טובה
עדה
ada@jct.ac.il
