שלום, שמי אייל,
אני בן למשפחה דתית, ועברתי את המסלולים הרגילים של הציבור הדתי לאומי. בנערותי עברתי תקופה קשה כתוצאה מבעיות משפחתיות, שגרמו לי לירידה בלימודים ולדיכאון. בשלב זה התחלתי ליפול בפגם הברית, וכתוצאה מכך חלה אצלי התרופפות כללית בשמירת המצוות, שהתבטאה בכך שהפסקתי להתפלל כי הרגשתי תיעוב כלפי עצמי, ובטח כך מרגיש ה' כלפי תפילותיי. את שאר המצוות כמו תפילין ציצית ושבת שמרתי. בשלב מאוחר יותר מצבי הנפשי המשיך להידרדר, עזבתי כמעט לגמרי את התורה והמצוות ונפלתי עד כדי עברות עריות חמורות שעונשן מיתת בי"ד.
בשלב זה הכרתי בחורה והתאהבתי בה, וכשהקשר בינינו נעשה רציני התחלתי לחשוב ברצינות אלו חיים אני רוצה והגעתי למסקנה שאני רוצה לחזור לחיים של תורה ומצוות. כיום אנו נשואים באושר, הדיכאון שהיה לי נעלם, חזרתי בתשובה ואני בתהליך של התחזקות בתפילה ובלימוד תורה.
שאלותיי הן:
האם נכון מה שאומרים שנישואין מכפרים על כל העוונות? באיזשהו מקום יש בי חשש, שאתן את הדין על החטא הנורא שעשיתי בבית דין של מעלה, למרות שזכיתי לפי מה שמקובל לחשוב, לכפרת עוונות בעצם נישואיי.
האם יש צורך בעוד תיקון, או שגם במקרה הזה מספיק עזיבת החטא, וידוי וקבלה לעתיד?
האם אני חייב על חטאם של האחרים איתי? למעשה אני הוא שהחטאתי אותם, שכן אני ידעתי את חומרת החטא והם לא.
אשתי אינה יודעת עד היכן נפלתי. האם אני חייב לספר לה? שמעתי שאם לא מספרים הנישואין עלולים להיחשב "מיקח טעות". האם זה נכון?
העניין הזה מציק לי מאד, ועד היום לא אזרתי אומץ להעלות את השאלה על הכתב, כי בוש אני ונכלם ממעשיי. אני אודה לכם מאד אם תוכלו להקדיש לי זמן ולענות על שאלותיי, ואף להוסיף דברים שאולי לא חשבתי עליהם.
בברכה, אייל
אייל היקר,
אינני מכיר אותך, אבל ממכתבך ניכר שיש לך קישור עמוק לתורה ולקדושה. עצם היכולת שלך לעלות מהמקום שהיית בו מלמדת על כך, וגם מה שאתה כותב שאתה בתהליך של עלייה והתקדמות. אתה מציין כבדרך אגב שאתה מתבייש ונכלם במעשיך הקודמים, וגם זה מלמד כאלף עדים שאין אתה שייך כלל וכלל ל"שם", אלא אתה שייך בכל מהותך לה' ולתורתו. וכפי שאמרו חז"ל (ברכות יב ע"ב): "כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו – מוחלין לו על כל עוונותיו". ברור כשמש כי רק הדברים הקשים שעברת בחייך, הקשיים המשפחתיים והיסורים הנפשיים בגיל צעיר, שכפי שאתה מציין לא עזרו לך להתמודד עמם, והקושי שלך אז למצוא סיפוק חיובי בחיים, הם שגרמו לך ליפול למקומות הלא-טובים ולסיפוק המזוייף שהם מציעים. גם הרצון והאומץ שלך להתגבר על אי הנעימות ולשאול את השאלה, מלמדת על כך שהעניין הרוחני חשוב לך באמת.
כאשר משה רבנו ביקש מאת ה' "הודיעני נא את דרכיך", השיב לו ה' כי אמנם "לא יראני האדם וחי", אך הוא יגלה לו את הגילוי העליון ביותר שבכוחו של אדם לדעת מדרכיו יתברך. וכך ה' "מציג את עצמו":
"וירד ה' בענן ויתיצב עמו שם ויקרא בשם ה'. ויעבור ה' על פניו ויקרא: ה' ה', א-ל רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד ואמת. נוצר חסד לאלפים, נשא עון ופשע וחטאה ונקה".
הגילוי הנפלא הזה מלמד אותנו את היחס הבסיסי בינינו לבין ה'. ה' הוא טוב ומיטיב, הוא אוהב אותנו וחפץ בטובתנו ובתקנתנו. כל חפצו הוא שיהיה לנו טוב, וגם חשוב לו שנדע זאת, כאמור בתורה (דברים ז, ח): "כי מאהבת ה' אתכם… הוציא ה' אתכם ביד חזקה ויפדך מבית עבדים", וכן (דברים כג, ו): "ויהפך ה' א-להיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' א-להיך". וביד הנביא מלאכי (א, ב): "אהבתי אתכם, אמר ה'!". התורה כותבת במקומות רבים שמטרת כל התורה והמצוות שנתן לנו ה' היא "לטוב לך" (דברים ה, כט* ו, יח* ו, כד* י, יג* ועוד). הרמח"ל, המסדר ב"מסילת ישרים" את שלבי עבודת ה', מדגיש בראשית פרק א' את מטרת התהליך כולו: "האדם לא נברא אלא כדי להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו".
העובדה הבסיסית הזו צריכה להיות תמיד לנגד עינינו. אנו רגילים להתייחס לה' דרך החיובים שהוא מטיל עלינו. אנו חושבים שיחס ה' אלינו הוא בהתאם להצלחתנו לעמוד בציפיותיו. ממילא אם נכשלנו ונפלנו, ובודאי בדברים חמורים, זה טבעי שאנו חוששים מעונשי שמים, וחשש זה מצטרף לבושה שלנו מהחטאים עצמם.
אולם לאור הפסוקים שראינו אנו יכולים לראות שאהבת ה' אלינו איננה תולדה של מעשינו הטובים, אלא להיפך: ה' ציוה אותנו במצוות כיון שהוא אוהב אותנו. לכן הוא ממשיך לאהוב אותנו גם אם חטאנו לו: "בין כך ובין כך אתם קרוים בנים" (קידושין לו ע"א). מדברי ה' למשה אנו רואים שה' אינו מוותר גם על מי שהתרחק ממנו, ומשתדל לזכותו ולקרבו. "ה' ה' – מדת הרחמים היא, אחת קודם שיחטא, ואחת אחר שיחטא וישוב" (פירוש רש"י שם). ובהמשך הפסוק אנו רואים שה' מרחם וחונן, מאריך את אפו וגומל חסדים, ומיד כשהאדם נותן את ליבו לשוב אליו, הרי הוא נושא עליו כביכול את כל החטאים, העוונות והפשעים, ומנקה את האדם מכולם. גם כאשר ה' מעניש את מי שלא שב, הרי זה אך ורק כדי לעורר אותו לשוב וכדי לנקות אותו מהשפעתו השלילית של החטא, כדי שגם הוא יזכה לטוב ה'.
ריבוי עצום של פסוקים ומאמרי חז"ל מלמדים על ה"אינטרס" שיש לה' שכל אחד מבניו ישוב אליו, וכביכול אין לה' מנוח כל עוד אחד מבניו רחוק ממנו. "החפוץ אחפוץ מות רשע, נאום ה' א-להים, הלוא בשובו מדרכיו וחיה!" (יחזקאל יח, כג). "'פתחי לי אחותי רעייתי' – אמר הקב"ה לישראל: בני! פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו!" (שיר השירים רבה פרשה ה').
ה' אף מסייע בפועל לשבים: "טוב וישר ה', על כן יורה חטאים בדרך" (תהלים כה, ח). "בא ליטמא – פותחין לו, בא ליטהר – מסייעים אותו" (שבת קד ע"ב). וכדברי דוד המלך: "הסולח לכל עונכי, הרפא לכל תחלואיכי. הגואל משחת חייכי, המעטרכי חסד ורחמים… רחום וחנון ה', ארך אפים ורב חסד… לא כחטאינו עשה לנו ולא כעונתינו גמל עלינו. כי כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו. כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו. כרחם אב על בנים רחם ה' על יראיו. כי הוא ידע יצרנו, זכור כי עפר אנחנו". עד כדי כך רוצה ה' בתקנתנו, עד שאפילו הרהור תשובה אחד נחשב כתשובה שלמה. וכך נקבע להלכה (קידושין מט ע"ב): "(אמר לאשה הרי את מקודשת לי) 'על מנת שאני צדיק', אפילו רשע גמור – מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו!" (והדבר עונה על שאלתך בדבר "מקח טעות").
כוחה של התשובה גדול עד מאוד: "גדולה תשובה שקדמה לבריאת עולם" (מדרש תהלים מזמור צ), "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד" (יומא פו ע"א). "גדול הוא כחה של תשובה שמבטלת גזירה ומבטל שבועה" (ויקרא רבה פרשה י). "פגע בו אדם הראשון (בבנו קין). אמר לו מה נעשה בדינך? אמר לו: עשיתי תשובה ונתפשרתי. התחיל אדם הראשון מטפח על פניו, אמר: כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע!" (בראשית רבה פרשה כב). "אמרו לו: רבונו של עולם, מתייראין אנו מן העוונות שהם מרובים, אמר דוד 'כי עונותי עברו ראשי' (תהלים לח, ה) וכן עזרא אמר 'כי עונותינו רבו למעלה ראש ואשמותינו גדלה עד לשמים' (עזרא ט, ו). אמר הקדוש ברוך הוא: אל תתייראו מן הדבר הזה, אם הם עד הרקיע ואתם עושים תשובה – אני סולח, ולא עד הראשון ולא עד השני ולא עד השלישי אלא אפילו עד השביעי עד כסא הכבוד ואתם עושים תשובה – מיד אני מקבל אתכם, 'שובה ישראל עד ה' א-להיך' (הושע יד, ב), שובה ישראל ואפילו עוונות עד ה' א-להיך".
"התשובה מכפרת על כל העבירות" – קובע הרמב"ם להלכה – "אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום דבר מרשעו… שאין לך דבר שעומד בפני התשובה. אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב – יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו" (הל' תשובה א, ג* ג, יד). וגם הזוהר הקדוש קובע באותה לשון ממש (זהר פ' משפטים דף קו ע"א): "לית פתגמא דקיימא קמי תיובתא" (אין דבר העומד בפני התשובה).
וממשיך הרמב"ם ואומר (שם ז, ד): "ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העוונות והחטאות שעשה, אין הדבר כן. אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה, שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו. אמרו חכמים: מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו, כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם". והפליגו חז"ל ואמרו (יומא פו ע"ב): "גדולה תשובה, שזדונות נעשות לו כזכיות"!
הרחבות נוספות בעניינים אלו אפשר לראות בספר "אשיב ממצולות" מאת הרב יהושע שפירא, וכן ב"משיבת נפש" שהוא ליקוטים מדברי רבי נחמן מברסלב. מומלץ מאוד לעיין בספרים אלו.
הארכתי בעניין אהבת ה' אלינו, וכוחה ומעלתה של התשובה, כי נראה לי שבימינו, שאנו נאלצים להתמודד עם נסיונות קשים שלא היו כמותם בדורות הקודמים, ועם טומאה הנמצאת בכל פינה, עלינו להתחזק במיוחד באמונה שהנסיונות הללו הם מאת ה' ולטובתנו. ה' הרי יודע היטב אלו נסיונות עוברים עלינו, ואם נכשלנו חלילה – אין הוא מבקש אלא שנשוב. אתה עצמך ציינת שחלק מההתדרדרות החלה כאשר התחלת להאמין שבגלל מעשיך ה' חדל חלילה מלאהוב אותך ומלהעריך את מעשיך הטובים ואת תפילותיך. אין דבר רחוק יותר מן האמת, שכן ה' מעריך ושמח בכל התגברות קלה שבקלות מצידנו, הרבה יותר ממה שהוא מצטער על נפילותינו. אמרו חכמים (תוספתא סוטה ד, א): "מרובה מדת הטוב ממדת הפורענות על אחת מחמש מאות", ולפי דעה אחרת (מדרש דברים ה, ט) "לאין חקר ולאין מספר". ואתה, שהצלחת לעלות מהמקום שהיית בו, לשוב אל ה' ולבנות בית בקדושה, אין לתאר כלל כמה ה' שמח בך ומתפאר בך.
את הדברים הללו לא כתבתי כדי להמעיט מחומרתו של החטא או להמעיט את הצער עליו. להיפך: דווקא כשהאדם יודע כמה טוב הוא ה', הוא יודע עד כמה הפסיד בכך שהתפתה לחטוא. לכן, אף על פי שמעיקר הדין די בעזיבת החטא, וידוי וקבלה לעתיד כדי לשוב אל ה' ולהיחשב כצדיק גמור – ישנו גם עניין שהאדם ישקיע מאמץ נוסף בתיקון וטיהור הנפש מרושם החטא שדבק בה. אמרו חכמים (יומא פו ע"א): "עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה – תשובה ויום הכפורים תולין, ויסורין ממרקין", כלומר, מנקים את שאריות החטא מן הנפש. בעבר היו כאלה שנהגו להתענות כדי לכפר, אולם כמעט כל גדולי ישראל הורו שדבר זה אינו שייך בימינו. וכבר אמרו חכמים (ערכין טז ע"ב): "עד היכן תכלית יסורין? כל שארגו לו בגד ללבוש ואין מתקבל עליו… אפילו נתכוונו למזוג בחמין ומזגו לו בצונן… אפילו נהפך לו חלוקו… אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש (מעות) ועלו בידו שתים". מכאן, שהאדם עשוי לצאת ידי חובת יסורים אפילו בדברים אלו. הבושה והצער על החטא נחשבים בודאי כיסורים המטהרים את הנפש (אורות התשובה פרק ח). לדעת הראי"ה קוק, בתשובה מאהבה אין צריך יסורים כלל. מכל מקום, אתה הרי עברת קשיים רבים בחייך, והם עשויים לכפר.
רבותינו הורו שעיקר התיקון נעשה ע"י לימוד תורה ומעשים טובים. אמרו חכמים (ויקרא רבה פרשה כה): "נכשל אדם בעבירה נתחייב בה מיתה בידי שמים, מה יעשה ויחיה? אם היה למוד לקרות דף אחד – יקרא שני דפין, ואם היה למוד לשנות פרק אחד – ישנה שני פרקים. ואם אינו למוד לא לקרות ולא לשנות מה יעשה ויחיה? ילך ויעשה פרנס של ציבור וגבאי של צדקה והוא חי". אתה אומר שהתחלת ללמוד תורה – חזק ואמץ בדרך זו, שכן לתורה יש כוח עצום להעלות את האדם.
כמו כן, כדאי להתחזק בתפילה, שהיא הדבר המועיל ביותר לכל העניינים, הן בעבודת ה' והן בענייני העולם. הייתי מציע לך להשתדל לדבר עם ה' בקביעות בשפה שלך, אפילו חמש דקות ביום. העצה הזו מחוללת פלאות גם ברוחניות וגם בגשמיות.
בנוסף, מדרכי התשובה הוא להתרחק הרבה מהדבר שגרם לחטוא. לפיכך ראוי להשתדל להתרחק מכאן ולהבא מכל סוכני העבירות – טלוויזיה, עיתונות חילונית, אינטרנט לא מבוקר וכו'. תיקון גדול מאוד הוא להשתדל להשיב אחרים בתשובה, ובמיוחד בענייני צניעות. אפשר לזכות לכך ע"י עזרה או תרומה לארגונים העוסקים בקירוב יהודים לאביהם שבשמים. לשני הספרים שציינתי לעיל יש כח גדול לעזור לאנשים לצאת ממקומות לא טובים. אפשר לעזור או לתרום להפצת הספרים הללו.
ישנם דברים נוספים המובאים בספרים והמועילים לתקן, כמו זיעה של מצוה, וכמו טבילה במקוה, וכמו בניית בית בישראל, שכפי שאמרת, חתן מכפרים לו על כל עוונותיו. כללו של דבר הוא, שעיקר התשובה היא קלה מאוד, וענייני הכפרה והתיקון אין אנו יודעים ואין אנו צריכים לדעת עד היכן הם מגיעים. מה שיש לאדם לעשות הוא לעסוק בתורה, בתפילה ובמעשים טובים מתוך שמחה וטוב לבב, ולבטוח בה' שבטובו יעזור לאדם להשלים את כל כפרתו על הצד הטוב ביותר.
בעניין מה שכתבת על חטאם של האחרים, חז"ל התייחסו לעניין דומה ואמרו (ביצה כט ע"א): "גזל ואינו יודע למי גזל – יעשה בהם צרכי רבים". בענייננו נראה שאם אדם גרם לאחרים לחטוא, ישתדל מעתה לזכות את הרבים בתשובה ובמעשים טובים ויתכפר לו.
אין צורך לחשוש ל"מקח טעות" בנישואין. גם אין אתה צריך ולא רצוי שתספר לאשתך על מעשיך הקודמים, שכן אמרו חכמים שאל לו לאדם לפרסם עבירות שעבר בין אדם למקום, אלא יעשה תשובה בינו לבין ה' (רמב"ם הל' תשובה ב, ה). ומלבד זה, מי ששב הריהו נעשה לאדם חדש, כמו שכותב הרמב"ם. ממילא אין על מה לספר. אתה עכשיו אחר, לא זה שחטא. כך עליך להרגיש בינך לבין עצמך, וממילא אין מה לספר לאשתך.
לסיום, אאחל לך שה' יסייע לך להמשיך בדרך הטובה שאתה נמצא בה, ויזכה אותך לעבוד אותו בשמחה ולהתקרב אליו, וישפיע עליך שפע טוב בגשמיות ורוחניות.
חזק ואמץ,
יוסף
