שלום,
דבר ראשון- תודה רבה רבה על העזרה העצומה!!!
דבר שני- אני מדריכה של בנים בכיתה ז'. אני עוד מעט עוזבת אבל אני מודאגת מהם. מאוד. החניכים ברובם עברו גיל בר מצווה אבל הם מאוד מזלזלים בקיום מצוות, גם כל אחד לעצמו וגם כקבוצה. כמעט אף אחד מהם לא לובש ציצית, כיפה זה גם קצת בעייתי, ותפילות זה הנושא הכי קשה. אני לא יודעת אם זה באמת "התפקיד" שלי לכאורה לדאוג שהם יקיימו מצוות, אבל גם בפן האמוני קשה להם. הם לא כ"כ מאמינים ועושים דברים שממש לא מצפים מילדים דתיים. אני יודעת שזה הגיל והכל אבל קשה לי לראות אותם כבר בגיל כזה במשברי אמונה כ"כ קשים.
אני יכולה לפרט פה עוד שמונה דפים… אז בקיצור, מקווה שהבנתם למה הכוונה ואני אשמח מאוד מאוד אם יש למישהו רעיון איך להראות להם את הדרך, לפקוח להם את העיניים!!!!!!
שוב- תודה רבה רבה!!
שואלת יקרה, תודה על המחמאות, משתדלים לעזור כמה שאפשר.
כל הכבוד על שלמרות שאת עומדת לעזוב את ההדרכה את עדיין דואגת לחניכים שלך ולא "מחפפת" לקראת סיום ההדרכה. זה מראה עלייך כמה שאת אדם טוב, וכמה החניכים שלך זכו שהדרכת אותם.
לענייננו – תפקידך כמדריכה (לדעתי) הוא לתת לחניכים שלך דחיפה לכיוון קיום מצוות ולחזק את האמונה שלהם דרך הפעולות שאת מעבירה להם. כצעד ראשון, נסי לחשוב, לברר מה גרם למשברי האמונה של החניכים. כך יהיה לך יותר קל לחזק אותם, אפשר לפתוח את זה בגלוי איתם ולשאול אותם: מה זאת דת בשבילם, מה זה תפילה בשבילם, (יכול מאוד להיות שתגלי דברים חדשים עליהם).
כשתעבירי להם פעולות, שימי את הדגש על האמונה, על התפילה, על הקשר המיוחד שיש בין האדם לקב"ה (אנחנו נמצאים בחודש אלול, אז זה הזמן המתאים). תקריאי להם סיפורים ומדרשים שונים שיכולים לשקף את הנושא בצורה יפה ופשוטה, שתיגע לליבם של חניכייך. החכמה היא להביא להם משהו לכאורה קליל, אך בעל משמעות עמוקה, משהו שהם יוכלו לחשוב עליו לאחר שהם יחזרו הביתה (וכאן נכנסים לתמונה הצ´ופרים למיניהם. זה ממש עוזר!). כאשר האמונה תהיה חזקה, ההקפדה על קיום מצוות תבוא מאליה.
ברור שההתחזקות לא תקרה כהרף עין. זהו תהליך הנמשך פרק זמן מסויים (תלוי באנשים), ולכן אני מציעה לך לדבר עם המדריכ/ה הבא/ה שייכנס/תכנס אליהם, ע"מ שהעבודה שהתחלת תוכל להמשך.
בהצלחה רבה ושוב, כל הכבוד לך!!
נריאל
אשמח להמשיך לעזור לך. כתובת האימייל שלי
nerielm@hotmail.com