רבנים, גמרא ובכלל…

שלום דפנה!
השאלות שאת שואלת הן שאלות חשובות, והן מבררות את אחד היסודות המרכזיים בתורה – אמונת חכמים.
לפני שניגש לענות על הנקודה המרכזית בשאלתך, שנדמה לי שאפשר לנסח אותה באופן הבא: "כיצד אנו מקבלים את דבריהם של חכמים, שהם בשר ודם, כציווי אלוקי וכתורה?", יש צורך לעשות קצת "סדר" במושגים כדי שנוכל ליישר קו.

חלק לא קטן מההלכות אותם אמרו חז"ל בפירוש התורה אינם כלל המצאה שלהם. כאשר בני ישראל קיבלו את התורה הם קיבלו ביחד איתה פרשנות בסיסית של המצוות הכתובות בה. זה מובן מאליו שכאשר בני ישראל נצטוו להניח תפילין, למשל, הם היו צריכים לדעת המון פרטים. קודם כל, מה זה בכלל "טוטפות". אחר כך, מתי צריך להניח אותם? מי צריך? ועוד כל מיני שאלות בסיסיות, שכל אחד שמקבל ציווי צריך לדעת. את התשובות לכל השאלות הם קיבלו דרך משה רבינו, בפרשנת בסיסית שניתנה עם התורה שבכתב מאת ה´.
השאלה היא, מה בדיוק הם קיבלו ומה התפתח אחר כך.
הרמב"ם, בהקדמתו לתורה שבע"פ, מחלק את התורה שבע"פ לחמישה חלקים בסיסיים:
1. פרשנות פסוקים: כמו הדוגמא למעלה, וכמו איך קושרים ציצית ומה זה "ענף עץ אבות" ולמה התכוונה התורה ב"לא תעשו כל מלאכה" של שבת. כל אלו [ניתנו מאת ה´] ונמסרו בע"פ מדור לדור מכל מיני סיבות שאין זה המקום לדון בהם.
2. הלכה למשה מסיני: אלו הם הלכות שאין להם פסוקים שהם סומכים עליהם אבל הם ניתנו בע"פ [מאת ה´] למשה והוא מסר אותם במסורת.
3. י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם: אלו הם כללים [שניתנו מאת ה´] למשה ובהם ה´ מצפה מהחכמים להבין דבר מתוך דבר ולהבין מה הוא רצון ה´ בכל מיני מקרים שלא נכתבו במפורש בתורה – ויש אינסוף כאלה, כמובן. (על חלק זה שאלת ועוד ננסה לענות על שאלתך, בעז"ה).
4. גזירות שגזרו חכמים כדי לדאוג שלא נגיע לעבור על ציווי ה´. חז"ל לא החליטו לבד לגזור גזירות כאלו, אלא הם נצטוו [מאת ה´] לשים לב לסכנות העומדות בפני היהודי העלול להכשל ולעבור על דבר ה´, ולשמור אותנו מפניהם. שנאמר "ושמרתם את משמרתי".
5. תקנות שתיקנו חכמים מדעתם בכל דור ודור, ע"פ קורות הזמנים והתפתחות ההסטוריה כאשר נראה לחז"ל שיש צורך להוסיף דברים. [גם סמכות זו ניתנה מאת ה´, והיא גם מאוד הגיונית]. דוגמא לדבר זה יום העצמאות. האם יעלה על הדעת שעם ישראל יזכה למאורע כזה גדול וזה לא ישנה כלום בעולמו הרוחני? או הפרוזבול, שבא להציל את העניים מחרפת רעב בשנת השמיטה. לכן באים חכמים שבכל דור ומתקנים תקנות.

כמו שאת רואה, דפנה, לא כל דברי החכמים הם אותו דבר, והסיבה לכל דבר ודבר היא שונה. רק סידור הדברים כבר מכניס הרבה מאוד הגיון ומצמצם את הפליאה.

ועכשיו נוכל לגשת לגוף השאלה שלך, מדוע אנו מקבלים את דברי החכמים כדבר ה´?

ברמה הראשונית, הפשוטה, אפשר פשוט לומר שזהו רצון ה´. הקב"ה לא נשאר איתנו כדי לפרש לנו את התורה, כמו [שאולי] היינו רוצים, אלא הוא נתן לנו את התורה, ודרש מהחכמים ללמוד אותה ולפתח אותה כמו שראינו למעלה. הרי ברור שמהתורה שבכתב ואפילו מהפרשנות שקיבלנו בהר סיני לא נוכל לנהל חיים מלאים על פי התורה. ברור שיש צורך מתמיד לשאול, לברר, להתאים למציאות המשתנה וכדו´. כמו שבכל מדינה יש חברי כנסת שמעדכנים כל הזמן את החוקים והתקנות לפי הצורך. והקב"ה בחר לא להתערב יותר, אלא להשאיר את ההכרעה ביד החכמים. זהו רצון ה´ שאנחנו נפרש את התורה, ולכן אנו מחוייבים לפרשנות הזאת.
ומה אם אנחנו טועים?
האם לא יכול להיות שחכמים יפרשו את התורה אחרת ממה שה´ התכוון?
אולי זה יתכן. אבל זהו רצון ה´.
הגמרא מספרת שפעם הייתה מחלוקת גדולה בין חכמים לרבי אליעזר, ורבי אליעזר עשה ממש ניסים גלויים כדי להוכיח את צדקתו, אבל חכמים לא קיבלו את עמדתו. בסוף יצאה בת קול מן השמים ואמרה "הלכה כרבי אליעזר"! ובכל זאת חכמים לא קיבלו את דעתו, ונפסקה הלכה כחכמים. כלומר, אפילו שאנו יודעים בברור שדעתו של הקב"ה, כביכול, היא לא כמו דעת חכמים אנו פוסקים כמותם, כי כך ציווה עלינו הקב"ה, שהתורה תקבע לפי ההכרעה שלנו, ולא לפי שום דבר אחר.
זהו רצון ה´. כך נצטוונו בתורה.

אבל בכל זאת ננסה להבין קצת יותר לעומק מה ההגיון שעומד מאחורי זה. איך ייתכן שמה בן אדם חושב יחשב כתורה וכדבר ה´, והרי אנחנו בסך הכל בני אדם! וגם חז"ל, עם כל הגדולה שלהם, היו בני אדם!
כדי להבין את זה צריך לדעת מה זה מתן תורה. מה קיבלנו שם, בהר סיני.
בשביל זה צריך להבין את הקשר שבין עם ישראל לתורה.
בשביל זה צריך להבין קצת מהו יהודי, ומה זה עם ישראל.

במעמד הר סיני עם ישראל לא קיבל איזה ספר חוקים בשביל שהוא יידע איך להתנהג. התורה איננה מערכת של "הוראות הפעלה" למכונת כביסה, כמו ששמעתי שכמה אנשים המשילו. עם ישראל הוא לא "עוד עם" עם מחויבות מיוחדת לקב"ה.

עם ישראל הוא עם עליון. הנשמה של עם ישראל היא דבר עצום, שאי אפשר בכלל לתפוס עד כמה. עם ישראל הוא עמו של הקב"ה, ונשמתו קשורה קשר פנימי ועמוק לתורה בעצמה. עם ישראל מבטא בעצם קיומו את הקב"ה בעולם הזה, והרוח של עם ישראל היא התורה שבעל פה. "מנהג ישראל תורה".
כאשר יהודי לומד תורה, הוא לא רק מברר "בשכל" האם התורה התכוונה כך או אחרת. כאשר אדם חושב, הוא מבטא את עולמו הםנימי, ועולמו הפנימי העמוק ביותר של היהודי הוא התורה בעצמה. הקב"ה מתגלה בעולם דרך עם ישראל, וגם התורה מתגלה בעולם דרך עם ישראל.
לכן כאשר יהודי מתנהג בצורה שאיננה ראויה אנו אומרים שהוא עושה "חילול ה´". מה פתאום חילול ה´? מה הקשר בין זה שהוא לא בסדר לקב"ה? אבל האמת היא שכאשר יהודי מבזה את עצמו, הוא מבזה את הקב"ה כי הקב"ה מתגלה בעם ישראל בכלל ובכל יהודי בפרט. אנחנו נציגיו של ה´ בעולם, ואנחנו מבטאים את רצונו של ה´.
"עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו".

אז אמנם הנקודה הזאת היא נקודה פנימית, ובפועל רובנו נמצאים במדרגות כאלו ואחרות של ריחוק מה´, אבל תלמידי חכמים, שעוסקים בתורה יומם ולילה ומזככים את מידותיהם ותפילתם זוכים להגיע למדרגות רוחניות גבוהות, ומצליחים לברר בצורה הטובה ביותר שניתן להגיע אליה במצבנו מהו רצון ה´.
נכון, גם חכמים יכולים לטעות, ומן הסתם הם גם טועים לפעמים, אבל באפו כללי בוודאי שהם מצליחים לבטא את הרצון האלוקי בעולם וללמד אותנו איך לעבוד את ה´ בצורה הטבה ביותר.

יותר מכך, גם אנחנו הפשוטים, וגם את, שייכים בנשמתנו לתורה, ולכן גם אם המדרגה שלנו נמוכה יותר אנחנו יכולים להגיד "דברי תורה". גם את, כשאת לומדת חומש או משנה או כל דבר אחר מחדשת חידושים. אני בטוח שהיו לך לפעמים מחשבות חדשות, או רעיונות חדשים, וכל אלו הם תורה. זה דבר עצום! אם את רוצה לספר על הרעיונות שעלו לך או על הפרשנות שלך בלימוד לחברה במקום מטונף את לא יכולה, כי יש בהם קדושה. זה לא יאומן! איך בדברים שאת חושבת יש קדושה? כי גם לך יש נשמה עליונה, וגם את שייכת לתורה, ולכן כשאת עוסקת בתורה את מגלה את אותם רעינות הכמוסים בנשמתך לעולם, וזה תורה ממש!

כל זה, דפנה, על קצה המזלג.
יש עוד המון מה להרחיב בכך, ואם תצי את יכולה ליצור קשר שוב.
מקווה שסייעתי במשהו,
משה.

mosheaaaa@gmail.com