מחשבות שאני רוצה להפסיק לחשוב

שלום לך יקרה מאוד.
אני קוראת את דבריך ומאוד מזדהה עם הכאב שלך. ברשותך, אפתח ואספר לך משהו על עצמי. בשנה שעברה הייתה לי תקופה מאוד קשה בעניין הזה של התמודדות עם המוות. חברה שלי נהרגה בפיגוע, אחרי חודשיים חברה אחרת נהרגה בתאונת דרכים, אח של חברה טובה טבע בים וסבתא שלי נפטרה, זיכרונם לברכה. הרגשתי מוקפת במוות וזה היה מאוד מאוד קשה. הרגשתי ממש כמוך שאני כל הזמן עסוקה במוות, כל הזמן חשבתי מי הבא בתור שימות, חלילה? ומה יגידו עלינו אחרי שנמות? ועוד יותר מכך ניסיתי להתחקות אחרי חברה אחת שלי שהייתה מדהימה באישיותה. ניסיתי להיות כמוה, עד שנפלתי. כי זה פשוט בלתי אפשרי. כל אחד הוא אדם שונה. וכשתגיע ל120 ותעלי לשמיים לא ישאלו אותך למה לא היית כמו בן דוד שלך, אלא ישאלו אותך, למה לא היית כמו עצמך? ולכן השאיפה היא למצוא את התכונות הטובות שבנו, ואותם לממש ולחזק בע"ה.
אז ראשית חשוב לי שתדעי, שהמחשבות הללו הן טבעיות ונורמליות אחרי חוויה של אובדן קרוב.
אך יחד עם זאת, מתוך נסיון אישי, המחשבות הללו גם חולפות בע"ה. זה לוקח זמן, זה תהליך והשתדלות, אך זה חולף. החיים יותר חזקים מהמחשבות על המוות.
על תלחצי מהמחשבות הללו. הן טבעיות וחולפות בע"ה.
המציאות שאת מתארת היא קשה וכואבת מאוד. אובדן של אדם קרוב הוא אחד הניסיונות היותר קשים לאדם. ההלכה מתארת לנו את התהליך שעובר האדם האבל. בתחילה השבר הגדול, ההלם, הבכי, הבלבול- ימי ה´שבעה´. לאחר מכן, מתחילים לחזור לאיזון. להבין ולהפנים את המציאות שקרתה.
ובסוף ימי השבעה אנו אומרים שהאבלים ´קמים´, וזאת בכדי להמחיש את המגמה שלנו, אנו שואפים לקום, להתקדם, לא להישאר במקום. זה הזמן בו מפסיקים לשאול למה, ומתחילים לשאול את האיך? איך יוצאים מזה?
השינוי, מתחיל קודם כל במחשבה, בתפיסה שלנו. ראשית, כבניו של הקב"ה מאמינים שכל מה שעושה הקב"ה, לטובה הוא עושה. ה´ אוהב אותך, ורוצה את הכי טוב עבורך. נכון שלא תמיד קל לחשוב כך, ואולי אף קשה, אך אנו מאמינים, מתנחמים ומתחזקים מתוך האמונה, ששום דבר לא קורה ´בטעות´, אין ´פשלות´ אצל בורא עולם. הכל מתוכנן מלמעלה- לטובה. וגם אם קשה להרגיש זאת בהתחלה, בסופו של דבר זו הנחמה שלנו. מתוך האמונה הזו אנו מסוגלים לקום בע"ה. ועוד יותר מכך, אני מציעה לך לשנן לעצמך את המילים המחזקות שוב ושוב, גם אם בהתחלה זה יהיה אולי מאולץ, לאחר מכן, זה יהפוך בע"ה ליותר אמיתי עבורך. וכן עצם השינון והמחשבה החיובית- הם כבר בע"ה, פתח לשינוי.
בנוסף, אני מאמינה שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם הכאב היא דרך חיפוש המשמעות. מה אני יכולה ללמוד, איך אני יכולה לצמוח מהדבר. ואת יכולה. יותר קל להתמודד עם ייסורים, אם מסתכלים עליהם כמתנה לצמיחה, אז מתמלאים ברגשות חיוביים, בכוחות. נעשה מחקר על אנשים שהתמודדו עם שכול- והתברר שהאנשים שהצליחו להתמודד הכי טוב עם המשבר היו אלו שמצאו משמעות לאובדן.
בנוסף, ניתן להסתכל על קשיים פרטיים, כמו קשיים של עם. קשיים של עם מסמלים את תחילתה של גאולה. כמו צירי לידה- כשהצירים הכי כואבים וקשים סימן שהלידה מתקרבת!! שמתחילה הגאולה. כך גם אצלנו. אם נסתכל על הקשיים במבט של תחילת גאולה, במבט אמוני- שהקשיים הם המנוע שלנו להתקרבות לה´, לתקופות יותר טובות, לבגרות, להתקדמות, להתפתחות. בע"ה יהיה לנו יותר קל.
ועוד נקודה מעודדת אולי, אנו מאמינים שככל שיש לאדם ניסיונות יותר גדולים, כך זה מראה שיש לו כוחות יותר גדולים! עוצמות יותר גדולות! יש בך כוחות עצומים. האמיני בהם.
ועוד דבר- תפילה. אם קשה לנו למצוא את המשמעות, את הטוב. אם קשה להתקדם להתמודד להתגבר, אפשר וכדאי, לומר זאת לה´. להתפלל על כך לה´. לבכות על כך ולבקש מאב הרחמים שיעזור לנו להתקרב אליו, שיעזור לנו להאמין ולבטוח בו. שיעזור לא לשקוע בכעס ובתסכול, אלא להתמודד להתחזק ובע"ה לזכות ולקום.
ולסיום כמה עצות מעשיות קטנות- ראשית, הייתי מציעה לך למצוא אדם קרוב, חברה או בן משפחה, שעימה תוכלי לדבר, תוכלי לפרוק את הכאב. להשתחרר ולבכות. חשוב לתת מקום גם לכך.שנית, אולי יעודד אותך לחשוב על כך שבן דודך, הנפטר, נמצא בעולם שכולו, טוב לו עכשיו. הוא ליד כסא הכבוד. שלישית, אם את מכירה מישהו שעבר אובדן, את יכולה לדבר איתם, לשאול על ההתמודדות שלהם ולנסות לקבל כוח. ודבר אחרון, לעיתים קל יותר להתמודד עם האובדן כשמבצעים מעשה של זיכרון למען הנפטר. לקבל על עצמך משהו קטן, להשתדל להשתפר בנקודה זו, ולהקדיש את ההשתדלות הזו לזכותו של בן דודך.
וזכרי- השינוי לא מתרחש בין רגע, זה לוקח זמן, תהליך, סבלנות. הכאב נחלש, וכוח החיים מנצח.
ודבר אחרון- הקב"ה לא מעמיד אדם בניסיון, אלא אם יש לו את הכוחות לעמוד בנסיון. כנראה שיש לך את הכוחות. רק צריך להאמין בהם.
לאחר פטירתה של חברתי כתבתי מאמר בעניין ההתמודדות עם המוות, ואני מצרפת לך את הקישור אליו.
http://www.makshivim.org.il/n_show.asp?id=14077
כולי תפילה ותקווה שלא תדעו עוד צער, ותזכי את ומשפחתך לבשורות טובות, ישועות ונחמות.
אם תרצי לשאול, לכתוב ולהתייעץ, את מוזמנת להמשיך ולכתוב אלי למייל.
חזקי ואמצי,
אודליה.
odelyaf@gmail.com