שיחה עם חברה חילונית

שאלת הגולש

היתה לי שיחה אתמול עם חברה חילוניה (19) היא מאוד אוהדת דתיים ודת ומתארת את החיים הדתיים: "מדהימים, אמיתיים, נכונים, טובים, טהורים וכו'.." אבל- אומרת שהחיים שלה מקסימים לא פחות.. ולכן, "איש באמונתו יחיה!!!" וזו דרך יפה וזו דרך יפה.. והיא מרגישה מאושרת לא פחות! היא מאמינה באלוקים ומאמינה שעושה את רצונו: מוסיפה טוב (והרבה), לא פוגעת באף אחד ובעתיד תתחתן ותבנה בית…
אשמח אם תעזרו לי לעזור לה!! ותכוונו איך ועל מה לדבר ולכוון!… תודה רבה!! בשמחה תמיד! רעות.

תשובה

שלום רב,

הרבה פעמים פגישה עם אדם כזה מחייבת אותנו גם לענות לעצמינו – "אם כל כך טוב לה אז מה כבר חסר בחיים שצריך אמונה?"

לכן קודם כל אומר על זה בקצרה:

טעות לחשוב שלחילונים כל הזמן רע בחיים והחיים שלהם גרועים – אחרת הם היו רצים לחזור בתשובה.. וכן אנחנו צריכים לזכור שלא תמיד כשאנחנו עושים רע אז רע לנו וכו´.

ישנם כמה דרכים להסביר את זה.. וזה גם תלוי באדם עליו אתה מדבר.
ישנם אנשים אשר לא מרגישים את הרע כי הם כל הזמן מוקפים בהנאות רגעיות שמסתירים להם את הצער. ישנם רגעים צרים בהם הם נפגשים עם ריקנות חייהם אבל ישר ממלאים אותם בהנאה אחרת.. התורה והמצוות פונות אל האדם לשנות את כל עצם חייו – לא חיים שצריכים כל הזמן למלאות אותם אלא חיים שהם עצמם עצם קיומם הם מלאים – שמחה תמידית מעצם החיים ולא צורך לספק בכל רגע את הריקנות אלא מילוי ממשי של עצם הנשמה של האדם שמופיעה..

ישנם אנשים שיש להם חיים שמלאים מתוכן מסוים שקשור בעצמו לתורה ולכן הם פחות חשים את הריקנות.. אדם שעושה חסד ועוד דברים הוא אדם שמתמלא מאור ה´ גם ללא ידיעתו ולכן אין חסר לו באופן מוחלט התורה… הוא איננו מבין לפעמים מהי התורה וכיצד היא ממש הולכת בכיוון חייו ורק בגלל ציור נמוך של התורה הוא מתרחק ממנה

אחד ההסברים לזה שכתוב בכמה מקומות הוא ממש מזעזע..
הרב קוק מסביר זאת בהתיחסות לשאלה מעניינת. אנחנו הרי מבינים שחיפוש האדם אפילו אחר סיפוק תאוותיו נובע מכך שחסר לו משהו והמשהו הזה זה הנשמה הנשמה שבו צמאה ולכן הוא מחפש… אם כן – כיצד ייתכן שכשהאדם עושה עבירה זה מספק אותו… ואפילו זמנית? אומר הרב קוק דבר נוראי – החטא איננו מספק את הנשמה אלא מנמיך אותה ומנמיך את הצימאון…
זאת אומרת העובדה שלפעמים לא חסר איננה מראה על דבר חיובי אלא על חיים יותר קטנים במידה מסויימת…

משל למה הדבר דומה:
לאדם שנולד עיוור.. או עבד.. לא תמיד יהיה לו חסר משהו בחייו והוא יתרגל למעמדו שבו הוא חי כי כך הוא מכיר את חייו – עדיין אם נדע שאפשר להציל את האדם הזה נרצה לעזור לו מתוך הבנה שחייו יהיו יותר טובים אם הוא יפתח אותם.. לפעמים עיוור מרגיש בחיסרון כשהוא נפגש עם מישהו שרואה…

לכן הפתרון האמיתי לאנשים שאינם מרגישים בחסרון הוא באמת מתוך מפגש ככל שהציבור הדתי לאומי יותר יאיר אור של חיי אמונה ועבודת ה´, חסד ושמחה וחיים וגבורה וטהרה הם יתחילו להרגיש בחסרונם..

לפעמים הם אינם מריגישים בחסרון כי אנחנו באמת לא מאירים לידם אור כל כך גדול.. וזה דבר שלאט לאט משתפר וגם כל אחד צריך לשפר בעצמו..
(אגב ישנם מקרים שאנשים כאלו ירד להם האסימון כשהילדים שהילדים שלהם לא הלכו בדרכם. לפעמים יש אנשים שהם טובים באופן טבעי אבל כדי שכולם יצאו כך צריך תורה ומצוות)

אינני אומר שאת יכולה להחזיר כרגע את חברתך בתשובה, הכי טוב זה באמת למשיך לשמור על קשר ולהתחזק בעצמך ולהאיר אור..
עדיין יש מקום כן לנסות אם אפשר לדבר על נושאים של יהדות ואז הגישה צריכה להיות מתאימה למה שכתבתי בסיבה השניה וזה להראות לאותם אנשים שהתורה איננה כפי שחשבו ובעצם מ שהם מחפשים בחייהם זה התורה. בשביל זה צריך לדעת להכיר את התורה בעומקה ולדעת להסביר את הדברים בצורה הנכונה. וכיצד התורה תורת חיים וכו´.. בשביל זה צריך להיות בקיא ומכיר יותר את עולם האמונה ואינני יודע כמה את מפותחת בעולם המחשבה שלך כדי שתוכלי להסביר את הדברים.. כמובן תמיד אפשר ללמוד ספרי אמונה ולהעמיק בנושאים השונים – אם תרצי שאמליץ לך אשמח לעשות זאת,

אבי,
wolfsonavi@gmail.com

כז באב התשסו

קרא עוד..