יש לי שאלה בנושא הלכתי שאני רוצה לברר עליו פרטים ומקורות ואשמח להעזר בכם. הנושא הוא צניעות גברים.
יש סוגיא בשבת (מא ע"א) המעמתת את יסוד הצניעות בין גברים אל מול האיסור כפירה בבריתו של אברהם אבינו. הגמרא מכריעה שבכניסתו, כאשר פניו לנהר יגלה ערוותו וביציאתו יכסה.
אולם לא מצאתי דין זה מוזכר לא ברמב"ם לא בטור ולא בשו"ע, אשמח אם מישהו יעזר לי לברר מקורות בעיקר של פוסקים ראשונים אחרונים העוסקים בהלכה זו ובכלל בדין של האיסורהיתרחובה לגלות ערוותו בפני גברים.
תדוה רבה
שלומי
שלום לך,
יישר כח על הרצון לבירור.
השו"ע פוסק בסימן ב´: "לא ילבש חלוקו מיושב אלא יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב ונמצא כשיקום הוא מכוסה.
אומר המשנה ברורה: "וכן צריך לזהר תמיד מחמת טעם זה שלא במקום הכרח מלגלות מבשרו ואפילו מעט… וכן בבית המרחץ שדרכן של בני אדם לילך שם ערמים ואי אפשר בענין אחר אין בזה משום פריצות וכן כשרוחץ בנהר הדין כן, רק יזהר לפשוט וללבוש סמוך לנהר כל מה שאפשר… ואפילו ערותו אין צריך לכסות בירידתו לנהר ולא עוד אלא שהמכסה נראה כאילו הוא בוש בדבר וכאילו כופר בבריתו של אברהם אבינו אך בעליתו מן הנהר שפניו כלפי העם ישחה או ישים ידו כנגד ערותו לכסותה ובלבד שלא יגע בה."
נמצא, שהמשנה ברורה באמת פוסק את הגמרא להלכה, ובעצם היא נזכרת כבר במגן אברהם שמצטט את השל"ה. אתה יכול למצוא מקורות נוספים בנושאי כלים על השו"ע, ובפרשנים על המג"א.
מהפסק עולה, שמותר לגלות את הערוה רק במקום שאי אפשר בענין אחר. אגב, דין זה הוא לא רק בפני אחרים אלא גם כשאדם נמצא לבד בביתו, כמו פסק השו"ע לגבי מי שקם בבוקר.
לגבי שאלתך על השמטת הרמב"ם והשו"ע, יש ספר של הרב ישעיה פיק זצ"ל שחי לפני כמאתים שנה, שנקרא ´אומר השכחה´, המלקט דינים בגמרא שלא הובאו בפוסקים והוא כותב על הגמרא בשבת שצינת בשאלתך: "מצוה ליתן טעם הגון למה השמיטו כל גדולי הראשונים והאחרונים אזהרה זו".
אגב, יש ספר בשם עיניים למשפט שחיבר הרב יצחק אריאלי (שהיה תלמיד של מרן הרב קוק זצ"ל) ובו הוא מציין היכן כל גמרא הובאה להלכה בפוסקים האחרונים, גם אם לא הובאה בפירוש בשו"ע).
טוביה
tsbias@actcom.co.il