אולי הערבים צודקים?

בס"ד

שלום לך,

ראשית אני מתנצל על האריכות ועל כך שלא קראתי את התשובה אליה התייחסת. שנית, למרות שהארכת בדבריך עדיין קשה להבין את כוונתך, לכן אני מקווה שהתשובה אכן תעזור לך, ואם לא אנא תשאלי שוב.

בגלל אריכות דבריך לתועלת התשובה אסכם את שאלותיך כפי הבנתי:

1. מי אמר שאנחנו צודקים ושהארץ אכן שייכת לנו – אולי הם הצודקים?
2. אפילו אם אנו צודקים, איך אנחנו יכולים לדון אותם הלא הם אינם מאמינים ומודעים לצדקתינו?
3. האם מסירותם לא ראויה להערכה, האם לא ראוי שאנחנו נמסור את נפשינו גם כן?

אני מודע לכך שמקריאה ראשונה תתקשי להבין את הקשר בין הניסוחים הללו לשאלותיך אך אני מקווה שתשובותי יענו על שאלותיך.

את השאלה הראשונה אני מתקשה להבין – הרי ה´ אמר שהארץ שייכת לנו – "לך אתן את הארץ הזאת ולזרעך עד עולם". וכמו שכתב רש"י הראשון על התורה "… ומה טעם פתח בבראשית? משום ´כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים´ – שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". ולכן אין משמעות לשאלה "מי היה קודם?" כי כל הארץ של ה´ היא ונתנה לטוב בעיניו.
יתר על כן, הקב"ה מצווה אותנו על ירושת הארץ וסילוק הגויים מתוכה (מלבד גרי תושב המקבלים על עצמם ז´ מצוות בני נח ואת ריבונות ישראל) ואינ מניח שגם את (כמו כולנו) אומרת בכל יום בפסוקי דזמרא את הפס´ "ה´ מלך עולם ועד- אבדו גויים מארצו", כלומר אבדן הגויים עצמו ממחיש את מלכות ה´.
סתם לידע הכללי – תשאלי כל הסטוריון והוא יאמר לך שאין דבר כזה שנקרא 'עם' פלסטיני. לפני שעם ישראל התחיל לבוא לארץ ישראל כמעט לא היו בארץ ערבים, הם באו לכאן מכל מיני מקומות אחרי שאנחנו התחלנו לבוא ולהפריח את השממה. אין להם שום הסטוריה של עם והמושג הזה הוא אחד השקרים שהתקשורת מאכילה אותנו בהם. זוהי הערת אגב, כי גם אם הם כן היו עם – העיקר הוא כמובן מהו רצון ה'.

בנוגע לשאלתך השניה – נכון הוא שהתורה מבחינה בין שוגג מזיד לאנוס, עד כדי כך שהאנוס אינו נענש כלל והשוגג נענש במידה פחותה מאוד. כמו כן נכון הוא שאצל יהודים גם "האומר מותר" היינו אדם שחושב שפעולה אסורה מותרת אינו מוגדר כמזיד, אך בגוים אין הדבר כך. כמו שכתב הרמב"ם (שופטים י,א) "בן נח ששגג באחת ממצוותיו פטור מכלום … במה דברים אמורים בשוגג באחת ממצוות ועבר בלא כוונה כגון שבעל אשת חבריו ודימה שהיא אשתו או פנויה. אבל אם ידע שהיא אשת חבירו ולא ידע שהיא אסורה עליו אלא עלה על ליבו שדבר זה מותר לו … הרי זה קרוב למזיד ונהרג, ולא תחשב זו להם שגגה מפני שהיה לו ללמוד ולא למד".
הסיבה לכך היא שהציפייה האלוקית מגוי היא רק לתיקון עולם במובנו הגשמי והפשוט, לכן הוא הצטווה רק על הגזל והעריות רצח עבודה זרה אבר מן החי וברכת ה´ ותו לא . ואילו ביהודי גלום פוטנציאל לגילוי אלוקות, לרוחניות טהורה. ולכן גוי שהורס את העולם – גוזל נואף ורוצח אין מקום לרחם עליו כי בזה הוא פוגע ביעודו, ואילו יהודי אינו נהרג על כך כי יש לו ייעוד גדול יותר מתיקון העולם. ולגבי תיקון העולם אין זה משנה אם הגוי מזיד בגלל חינוך לקוי או דעות שגויות מכל מקום חייב מיתה הוא, וכמו שהמשפט החילוני דהיום קובע "אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש".

אמנם אין אנו חייבים לדון כל גוי שעבר עברה (כמבואר ברמב"ן על מעשה שכם), אך בגויים החיים תחת ידינו חייבים אנו לעשות כן. ובפרט בארץ ישראל בה נצטווינו שגויים שאינם שומרים על שבע מצוות בני נח "לא ישבו בארצך".
כך שלדעתי לא רק שהתנהגותינו כלפי הפלסטינים אינה פגם מוסרי, יש בכך אף משום תיקון העולם. כי עולם שבנוי על שקר לא יכול להתקיים, ואפילו אם ננסה עצם הנסיון הוא עוול מוסרי.

לגבי מסירות הנפש שלהם – וודאי שיש בה צדדים שניתנים להערכה, אך אי אפשר להתעלם שמסירות הנפש שלהם מוסטת לכיוונים שליליים. ואולי העובדה שה´ לא בחר בהם לעם היא בגלל שהם אינם מסוגלים לתעל את המסירות הזו לכיוונים חיוביים. וכמו שההיסטוריה מראה שהערבים הם לא רק בני המדבר אלא גם ובעיקר מחוללי המדבר. הם החריבו כל מקום שהגיעו אליו והפכו אותו למדבר. למשל הם הרסו את הספריה באלכסנדריה עם כל חכמת העולם העתיק שהיה בתוכה וכן הלאה. גם עכשיו במלחמתם בתרובות המערב ניכרת נטייתם להרוס את יישובו של עולם. העובדה שדתם מתאימה לאופיים הבסיסי אך ורק מחזקת את החשיבה שתורתם אינה אלוקית אלא נובעת מהאדרת הרצונות שלהם עצמם.

בהצלחה רבה

אליהו
eyfy156@gmail.com