חברים מקשיבים שלום רב.
דבר ראשון רציתי לומר שאתם עושים מלאכת קודש ואתם עוזרים לי מאוד, תודה רבה!
להורים שלי יש בעיה שאלך עם מכנסיים מתחת לחצאית (למרות שהחצאית מכסה בהרבה את הברך).
אבא שלי טוען "שאני רוצה להפןך את השרץ לטהור, ושאני עושה את זה כדי להידמות 'להם' (-לחילונים)
אבל זה פשוט לא נכון!!!
אני רוצה ללכת ככה כי אני אוהבת את זה !
כי יותר נוח לי להיות ככה!
וכי זה הטעם האישי שלי,ואני לא רוצה ללכת ככה בגלל ש'כולם' הולכות כך!
אני מרגישה שההורים שלי לא מאמינים לי וזה פשוט לא צודק.
הרי אין בעיה שיראו לי את צורת הרגליים.
אם לא אלך עם מכנסיים מתחת, לא אלך עם כלום מתחת וזה בהרבה פחות צנוע!!!
יש רבנים שאומרים שעם הזמן החצאית מתקצרת ונשארים עם חצאית קצרצרה רק כי חייבים, ולובשים מכנסיים מתחת, אבל זו לא המטרה שלי!
אני פשוט חושבת שזה יותר צנוע ויפה…!
אשמח אם תסביר/י לי מה הבעיה
תודה רבה!
שלום לך יקרה!!
את מעלה שאלה חשובה, שבעיני היא איננה רק שאלה העוסקת בהלכות צניעות. היא עוסקת אולי הרבה יותר ביחסים בתוך המשפחה, בכיבוד הורים, באמון ובפערי דורות. אך לפני כן, אני חושבת שעצם השאלה מעידה על רצון לשמוע בקול הוריך, לא ללכת נגד, למצוא פשרה, זה כבר מעיד על בגרות, על רצון טוב, על התחשבות ובע"ה זה כבר פתח לשינוי.
ההורים שלנו רוצים את הכי טוב בעבורנו, אבל לעיתים מה שהם חושבים כטוב בעבורם הוא אינו נחווה כטוב בעבורנו.
אני זוכרת שבת אחת שהלכתי עם המשפחה שלי לסעודת שבת אצל שכנים, וסבתא שלי ז"ל מאוד כעסה על כך. בעיניה לאכול אצל אחרים זה כמו "לקבץ נדבות" "מה אין לכם אוכל בבית?!". ככה היא אמרה.
בשביל ההורים שלי לעומת זאת, זאת חוויה מאוד כיפיית ונעימה לאכול סעודת שבת עם חברים, אך עבור סבתא שלי זה משהו שלא ייעשה. אז ממה נובעים כל הפערים הללו?
כל החילוקי דעות הללו?
מפערי זמן, מפערי תקופה, מפערי דורות.
בדור מסויים מכנסיים מתחת לחצאית (כמובן כשהחצאית כשלעצמה היא צנועה לגמרי), זה חיקוי לחילונים (ויש שיגידו שזה חיקוי לבדואיים…) ,זה כמו "שרץ" בעיניהם.
אך אני מסכימה איתך שבתקופתינו זה שונה.
כיום, זה כבר מקובל ללכת עם מכנסיים מתחת לחצאית, ועד כמה שאני יודעת אם החצאית כשלעצמה מכסה את הברך מכל הצדדים גם כשאת יושבת, אז אין בעיה הלכתית ללכת עם מכנסיים מתחת. ואני אפילו מסכימה איתך שיש בזה משהו יותר צנוע. (כמובן שיש הרבה צדק בטענתם של הרבנים על כך שמכנסיים מתחת יכולים להוביל לקיצור החצאית, אך את אומרת שבמקרה שלך זה לא כך).
לכן אני חושבת שהכי כדאי עכשיו זה לדבר עם ההורים שלך, ברוגע, בנחת. לומר להם שאת מאוד מעריכה את דעתם ואת דאגתם, ולנסות להסביר להם בעדינות את רצונך זה. אפשר אפילו לנסות להציע להם שתעשו ניסיון.
שיתנו לך במשך תקופה מסויימת ללכת עם מכנסיים מתחת לחצאית, וייבדקו אם החצאית מתקצרת, האם משהו משתנה.. לאחר תקופת הניסיון תשבו שוב לדיון והחלטה משותפת.
אולי גם אפשר לערב איזה גורם שגם את וגם ההורים שלך מעריכים, שיוכל לעזור ולגשר.
ואולי הכי כדאי זה… לוותר. נכון שזה נשמע מאוד לא קל ואולי גם לא פייר, אבל לפעמים עדיף לשמור על שלום בית, על יחסים טובים, ולהתפשר בדברים אחרים.
אולי כשההורים שלך יראו איך את מוותרת עבורם, הם יעריכו זאת מאוד, ואולי מי יודע, דווקא מתוך זה שאת שומעת בקולם, והולכת לקראתם זה יגרום להם לשנות דעתם עבורך…
לא כתבת בת כמה את, אני מתארת לעצמי שאת בגיל הנעורים, כך שגיל זה מאופיין הרבה פעמים במתחים, בוויכוחים בין ההורים לילדים, ולכן דווקא בגיל הזה יש עניין לנסות לוותר עבור שלום בית. להשתדל יותר במה שאפשר. ואני מאמינה שכשהקב"ה יראה את המסירות שלך לעשות נחת רוח להורייך, לכבד אותם ולשמור על שלום בבית, הוא בע"ה ישיב לך כגמולך הטוב!!
ובכלל, עוד כמה שנים יגיע היום בו כבר לא תגורי בבית, יהיה לך בע"ה בית משלך, ואז תוכלי ללבוש מכנסיים מתחת לחצאית בלי לשכנע אף אחד…
ובקיצור-
מקווה שהצלחתי לסייע במשהו ולתת כיווני מחשבה.
אשמח לשמוע ממך על ההתפתחויות בעניין הזה, ובכלל. את מוזמנת לכתוב אלי למייל.
שיהיה הרבה הצלחה, הרבה שמחה ואמונה,
ושנזכה כולנו לשלום בית אמיתי ושלם!
בשורות טובות,
אודליה- חברים מקשיבים.
odelyaf@gmail.com
