גאווה.. להשוויץ?

חירות יקרה, שלום.
שאלת שאלה מצויינת!
אנו יודעים שהענווה היא מידה חשובה ומאוד, ומנגד הגאווה היא מידה שצריך להתרחק ממנה מאוד מאוד…
שמעתי פעם שהרבי מקוצק היה אומר שהגאווה היא כל כך נוראית, כיוון שמי שיש לו גאווה, כל-כך מלא בעצמו, עד שהוא לא משאיר מקום לקב"ה….
אך מה היא בעצם גאווה?! או לחלופין, מה היא ענווה?!
ענווה אמיתית, אינה התבטלות מוחלטת, לחשוב שאני ´אפס´ ולא שווה כלום. יש אפילו אומרים שגם התנהגות זו היא מעין גאווה, כיוון שמי שאומר שהוא לא שווה כלום, מתעלם מכל המתנות שהקב"ה נתן לו ומכל הכשרונות שהקב"ה חנן אותו בהם. וכך, הוא גם כן מוציא את הקב"ה מהתמונה, שכמו שאמרנו זו גאווה…
ענווה אמיתית גם אינה לחשוב בליבי בסתר שאני טוב, אך להסתיר זאת מן הרבים – כי ענווה היא מידה שצריכה לנבוע מבפנים, כך שגם בין האדם לבין עצמו היא קיימת.
אם כן, מהי ענווה?!
שמעתי פעם מהרב שמואל טל, שהיסוד של כל המידות הטובות הוא לזכור שהכל מאת ה´. כך גם בענווה. ענווה אמיתית היא לזכור שכל פועלך ועמלך הוא בזכות ה´.
יש דברים שזה קל יותר לזכור שזה מאת ה´, כשרונות מולדים למשל (חכמה, כישרון ציור, יופי) – כי לא עמלנו עליהם, ולכן קל לנו לזכור שזה מאת ה´ (בעצם, להרבה אנשים גם זה לא קל…).
אך מה בדבר דברים שעמלנו עליהם. למשל הדוגמא שהבאת – למדת הרבה מאוד לבחינה ולכן הצלחת בה. לכאורה, הצלחת בזכות עמלך. אבל צריך לזכור – מי נתן לך את הכח לשבת וללמוד כל כך הרבה שעות? מי עזר לך שלא יהיה לך ´בלק-אאוט´ בבחינה?, הרי יש כאלו שלומדים הרבה מאוד ולא מסתייע בידם להצליח כך בבחינה…
או בדוגמא עם המטבח – מי נתן לך את הזמן, הכסף והיכולת לבנות מטבח חדש? מי נתן לך את התבונה לתכנן אותו בצורה יפה ויעילה? – ה´ יתברך! כמובן שמותר לך להראות לחברותייך, שישמחו יחד איתך במטבח החדש – אך עלייך לזכור איך הגעת למצב הזה שאת יכולה לשמוח במטבח חדש…
כך, אם נזכור שהכל מאת ה´ יתברך, לא נגיע לידי גאווה. כי מה יש לנו להתגאות?! כלום הוא לא משל עצמנו…
זו עבודה לא קלה בכלל להגיע למדרגה הזו, אבל כמו בכל עבודה צריך להתחיל בקטן. איך?! מחמיאים לך עוגה שאפית שיצאה טעימה – לאמר "ב"ה היא באמת הצליחה" (וגם להתכוון לזה) – וכך על זו הדרך… בכל דבר הכי קטן לזכור שזה מאת ה´.
אסכם – מותר בהחלט לאדם לשמוח בעמלו, אך חייב הוא לזכור מי נתן לו את הכח לעשות חיל…

לאור הדברים האלה מובן שהצורך להראות הוא צורך שלילי. אם הרצון הוא להודות לה' הרי שוודאי יש לזה מקום, כמו בחנוכת הבית או דברים כאלה, אבל אז באמת הארוע הוא ארוע של הודאה לה' על הטוב שנתן לנו, ולא צורך להראות לאחרים מה אנחנו עשינו. . .

כל טוב,
חני.
Hani_miryam@hotmail.co.il