אני מורה בבית ספר יסודי. אבא של תלמידה שלי נפטר השבוע, והיא שאלה – איך יכול להיות שהוא נפטר בגיל צעיר, למרות שהוא מאוד כיבד את הוריו? יש בה כעס על הקב"ה. איך עונים לה?
שלום וברכה,
ראשית, עוד בטרם ניגש לדון עם התלמידה בשאלתה, דומני שקיימת חשיבות רבה להדגשת הלגיטימיות של השאלה והברכה שבה. העלאה של כל שאלה, ואפילו הקשה ומנוקבת ביותר, עדיפה אלף מונים על הדחקתה ו"שמירתה בבטן". בדורנו, יותר מבדורות קודמים, תובע הנוער תשובות אמיתיות לשאלותיו, ולא יוכל לסבול ניגוד בין עולם היהדות לערכיו ואישיותו. התפילה, כפי שהיא מופיע לאורך ספרי התנ"ך לא נועדה רק לבקשת בקשות ואמירת תשבחות, אלא גם לשאלת שאלות, ואפילו להבעת כעסים ורגשות קשים.
השאלה עצמה, כיצד מת בעודו צעיר אדם שכיבד את הוריו, נשאלה כבר בגמרא. הגמרא בקידושין (דף לט עמוד ב) מספרת על אדם שאמר לו אביו להביא לו גוזלות מן הקן, והלך אותו אדם לקן, שם קיים גם את מצוות "שילוח הקן" (אשר גם עליה מובטחת אריכות ימים), ובדרכו להביא את הגוזלות לאביו נפל ומת. אותה גמרא מספרת על אחד מגדולי התנאים, אלישע בן אבויה, אשר צפה היה עד לסיפור ובעקבותיו הגיע לכפירה. ניתן לראות בסיפור זה את עוצמתה של השאלה ואת הסכנה שבה, ואולי גם את היסוד הכואב והאמיתי שבה, אשר כלפיו עלינו לגלות אהדה ואמפטיה.
אך הגמרא לא נעצרת בשלב השאלה, וגם לנו אסור לעשות זאת. כאשר רבי יעקב שומע על הסיפור הוא לא רואה בו קושייה, אלא דווקא חיזוק והוכחה לכך שיש שכר ועונש בעולם הבא. הוא מפרש מחדש את הפסוק אותו הזכרת כהבטחה לשכר ב"עולם שכולו טוב" וב"עולם שכולו ארוך".
אינני מכיר את תלמידתך, ואיני יודע אם לימוד הקטע עצמו מתאים לה, אך את המסרים שבו ניתן להעביר בכמה דרכים-
א. אפשר לשוחח על חלקיותו של העולם בו אנו חיים ועל כך שאין אנו יכולים לראות מה באמת טוב לאבא. אם התורה הבטיחה שכר למקיימי מצוותיה, אנו מאמינים שהשכר יגיע בוודאות, אם לא בעולמנו זה אז בעולם הבא.
צריך רק להיזהר שהסברה כזו לא תביא לזלזול בעולם שבו אנו חיים. בעולם הזה יש הרבה ברכה והרבה אפשרות לקירבת אלוקים שמחייה את כל האדם, אלא שהחיים לא נעצרים כאן, ולפעמים 'והארכת ימים' מתממש יותר בעולם הבא.
ב. אפשר לנסות לחזק את האמונה בחכמתו האין סופית של הבורא, ולהגיע להכרה שחשבונותיו מורכבים ומסובכים הרבה יותר ממה שנראה לנו. כמו שהא-ל יודע בדיוק מתי טוב לאדם שייברא, כך יודע הוא מתי צריך הוא לקחת את האדם אליו לטובת אותו אדם ולטובת העולם כולו.
ג. אין בכך תשובה לוגית, אך הנסיון לחשוב על השאלה "מה זה אומר לי?" יכול לתרום לא פחות מתשובה הגיונית ומנומקת. אנו מאמינים בקיומה של השגחה פרטית על כל אדם, ילד וילדה, וכאשר קורים לנו דברים הנראים "רעים", הרי שעלינו לנסות ולהבין את המסר הפרטי המכוון אלינו. במקרה הזה אפשר לנסות להידבק במידותיו של הסבא ובכיבוד ההורים שלו בכדי להשאיר את רוחו וערכיו חיים וקיימים.
"מחוז הדמעות נעלם ומסתורי כל כך", כתב אכזופרי (בספרו " הנסיך הקטן"), ובכדי לגשת אליו ולהבקיעו יש להתאזר באהבה רבה, שמתוכה ניתן יהיה להאיר את אור האמונה.
ברכה והצלחה,
אשמח להמשיך ולהיות בקשר,
אברהם
avrahamstav@walla.co.il
ראי גם: על מה להתפלל אחרי שסבא שלי נפטר? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=50541
