לשון הרע – לא מצליחה להתגבר!

שלום רב.
המציאות שאת מתארת היא מציאות ידועה, מציאות שכל אחד מאתנו, מלבד צדיקים מיוחדים, חווים אותה, חלקנו פעמים רבות וחלקנו בפעמים רחוקות, אם כי רוב רובם של האנשים עוברים את המצב הזה.
רוב האנשים הם אנשים טובים, שלא רוצים לעשות דברים לא טובים, לא לדבר לשון הרע על הזולת וכו', אך הוא שם לב למעשה שעשה רק לאחר שעשה, לפני שעשה הדבר לא במודעות.
כבר אמרו חז"ל אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות, ולאחר החטא כאשר הרוח שטות עברה, הוא מרגיש שוטה שעשה את המעשה הזה שהרי הוא יודע שהוא לא טוב ואיננו מבין כיצד עשה את המעשה.

קודם כל, חשוב לראות נקודה טובה, והיא שאחר החטא מרגישים שהחטא לא מתאים לנו, ושהוא בכלל טעות. בכך האדם מרגיש שהחטא הוא לא חלק ממנו אלא דבר חיצוני שבא אליו, שהרי הוא באמת לא רצה ולא רוצה את החטא, אלא שבזמן החטא עשה זאת בלא שיקול הדעת וכו'.
וידיעה זו היא חשובה לדעת כיצד להתיחס נכון אל עצמו, וכיצד להתיחס אל החטא.
לאחר הרווח מידיעה זו גם חשוב להתמודד עם הבעיה עצמה, הבעיה של חטא לשון הרע הבא על האדם פתאום והמודעות שלו באה רק לאחר מכן.
כאשר אנו רוצים באמת לשנות את המצב, הדרך היא להכניס את ענין לשון הרע אל המודעות שתהיה כל כך חזקה עד שיהפך להיות דבר טבעי.
לפני העבודה על התיקון, החטא נובע מטבע האדם, ואילו ידיעת האיסור היא דבר שכלי, וממילא הטבע פועל הרבה יותר מהר מאשר השכל ולכן רק לאחר מעשה השכל מגיע ותמהה על האדם.
כאשר נהפוך את הידיעה של איסור לשון הרע, ושל הקלקול שבענין, ממילא הדבר יהיה טבעי בנו, והוא יבוא מיד כאשר נפגש עם הדברים, עם המקרים שמושכים אותנו לדבר לשון הרע.
על מנת להפוך דבר להיות טבעי בנו אנו צריכים להשקיע בלימוד שלו.
הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל שהיה ראש ישיבת מרכז הרב תיקן בישיבה לימוד יום יומי של הלכות לשון הרע לפני תפילת מנחה, ובכך לאט לאט הדבר חודר לתוך המהות של האדם, ונהפך להיות חלק ממנו.
במצב זה כבר בהתחלה יופיע לאדם הריחוק מהחטא והוא לא ימצא את עצמו שהשכל מגיע רק לאחר החטא.

אך עוד נקודה נראה לי שראוי להוסיף ביחס להתמודדות עם חטא לשון הרע.
נראה לי שהיסוד של החטא הוא לא רק שליטה על הפה, אלא גם נובע מחיסרון פנימי באדם.
אדם המדבר לשון הרע על הזולת זה בגלל שהזולת לא מספיק חשוב לו, לא מספיק כואב לו מהשני, ולכן הוא גם מדבר עליו לשון הרע, אם האדם היה קשור אל הזולת בצורה אמיתית הוא היה מרגיש את "מה ששנאוי עליך לא תעשה לחברך, שכמו שהוא לא היה רוצה שידברו עליו לשון הרע ממילא גם הוא לא היה רוצה לדבר על השני לשון הרע. הוא היה מרגיש שדיבור לשון הרע על השני הוא בעצם פוגע בעצמו, שהשני קשור אליו ממילא הוא ירגיש באופן העמוק ביותר והטבעי ביותר עד כמה לדבר לשון הרע על הזולת הוא דבר לא נעים, דבר לא טוב ולא יהיה צריך כלל להתמודד עם החטא הזה.

כתבתי תשובה שהיא קלה לכתיבה אך קשה מאד למימושה במציאות. היא לא פתרון קסם אלא היא טומנת בחובה עבודה גדולה והשקעה רבה והתוצאה מגיעה לא מיד אלא נבנית לאט לאט, אך זהו הבנין האמיתי והנכון, והאדם אשר ישקיע בכך באמת ובתמים יבנה בתוכו דבר נפלא מעלה חשובה ויקרה.
בהצלחה רבה
יצחק.