אני נמצאת באתר הזה לעיתים קרובות ושמתי לב שהרבה שואלים על קשר בין בנים לבנות. מאוד מעניין אותי לדעת שאם לא יהיה קשר בין בנים לבנות איך בדיוק נדע איך להתנהג עם השידוך שיציעו לנו? הרי אם בחור שאף פעם לא דיבר עם בחורה ובחורה לא דיברה עם בחור איך הם ידעו לתקשר אחד עם השני למטרת חתונה? זה גורם לביישנות יתר וכן למבוכה של שני הצדדים. איך בדיוק הם יתגברו על אותה מבוכה?
שלום רב,
השאלה היא שאלה טובה מאד, ובהחלט שאלה שראוי לחשוב עליה, ואשתדל לענות כמיטב ידיעתי.
ראשית, גם אם נניח שרוב הבחורים שלא היתה להם חברה ורוב הבחורות שלא היה להם חבר יהיו קצת נבוכים בתחילת הקשר, [זהו מחיר אפסי לעומת המחיר הכבד מאוד שגובה מאיתנו תרבות המערב שפרצה את הגדרים], וכיון שזה לא נושא השאלה לא אאריך בתיאור המחיר הזה, ויש על כך הרבה תשובות כמו שכתבת. אין מה להשוות בין קושי בשלבים הראשונים של הקשר, לבין הריסת מוסד המשפחה בישראל, שהוא התוצאה של פריצת הגבולות (כמובן שלא אצל כולם הדבר מתבטא בתוצאה כל כך חריפה). לכן, אנחנו מעדיפים את הבעיה הראשונה, וכמובן לא לקבל אותה אלא לדעת שהיא בעיה שאפשר ללמוד להתמודד אתה, ללמוד לפתור אותה כך שהיא לא תפריע.
במילים אחרות, אפשר לומר שבעוד שהמחיר של הצבת הגבולות הוא קושי קטן בתחילת הקשר, הרי שהמחיר של אי הצבת הגבולות הוא קושי גדול בכל הבניין שאחר כך, כי היסודות פחות איתנים. כמובן, יש רבים שבנו בית נאמן בישראל למרות שהיו חברים מגיל 15, וגם אצל אחרים הבעיה ניתנת לתיקון, אבל הרבה פעמים זה לא קל וצריך להשקיע מאמץ, כי קשר בוסרי גורם הרבה פעמים לביסוס הקשר על דברים לא נכונים.
[אז אחרי הכל, מה הפיתרון?]
קודם כל אני רוצה שתדעי שמהיכרותי עם אנשים נשואים רבים שלפני החתונה לא היו להם קשרים אישיים עם בן המין השני, אני יכול לומר לך שרובם המוחלט התגברו בקלות על הקושי שבהתחלה (עובדה שהם התחתנו…), ואצל רבים אחרים הקושי הזה כלל אינו קיים.
צריך לדעת שהמחיר הזה של הביישנות נובע בדרך כלל מהקצנה, מסגירות מוחלטת, שגם היא לא בריאה. אדם בהחלט צריך לפתח את היכולת לדבר בצורה נורמלית עם בן המין השני, והוא לא צריך להסמיק כשהוא שואל 'מה השעה'. הגבול עובר רק בקשר שנוגע במקום בנפש.
אם בכל זאת אדם מרגיש שהוא קצת נבוך ולא יודע איך לפתח קשר בצורה טובה, המפתח הראשון הוא המודעות לבעיה.
חשוב מאד שאדם כזה יקבל הדרכה מאדם עם נסיון, אדם שחי כבר במערכת המשפחתית במשך השנים ומכיר את הנושא, ובכך הוא יכול להדריך אותו בהתמודדויות. גם הבנות חשוב שיקבלו הדרכה בנושא. הרבה פעמים הבנות לא מבינות בעולם של הבנים ומכך הן גורמות גם לעצמן וגם לגברים בעיות לא נעימות. לכך כאשר מגיע הזמן באמת חשוב לעסוק בדברים ולעסוק בהם בצורה נכונה, בוגרת ורצינית ובכך להשלים את הדבר ואז גם אפשר להגיע לדברים הרבה יותר טובים מאשר הקשר שהיה יכול להיות עד השלב הזה עם המין השני.
לדוגמא, הייתי ממליץ לאדם לקראת התחלתו לחשוב על המימוש של הקמת בית בישראל, ללמוד את החוברת של הרב זאב נוימן שליט"א והיא משלימה את החסרון הזה בצורה נפלאה.
נקודה אחרונה שהייתי רוצה להוסיף והוא ענין הבושה.
כיום בעולמנו ישנה הרגשה שהבושה היא דבר לא טוב, היא מראה חסרון, אך בתורה ובחז"ל הגישה היא שונה לגמרי לענין.
ישראל הם "בישנים" בטבעם ומידה זו היא לשבחם, היא שבח שהבושה מראה על יופי פנימי שאיננו שטחי, ואיננו חשוף לקולים. הוא שומר על תום, על בריאות מידותית, ולכן צריך לא לפחד מכך, אלא צריך לדעת שבושה היא גם דבר טוב, ולא לפחד ממנה, לדעת לראות את הצדדים הטובים בכך.
אינני רוצה להאריך בנושא, רק רציתי להדגים כיצד שהדבר באמת ניתן להשלמה בצורה טובה, ולא נכון להתחיל לדאוג לנושא, אלא צריך שהוא יהיה במודעות ואז מתוך המודעות הזו גם כאשר יגיע השלב הנדרש, לטפל בדבר בצורה רצינית.
לכן, צריך לדעת בבירור, שזו הדרך הנכונה, הדרך של ההפרדה בין המינים, ולגשת לדרך הזו מתוך בהירות, מתוך ידע של מה מקריבים בדרך זו, וכיצד להתמודד עם החסרונות, ולא בגלל החסרונות האלו לבחור בחסרונות בעייתיים יותר.
בברכת הצלחה רבה
יצחק.
