השייכות לעצמי מול השייכות לקב"ה

שלום!
השאלה שלך היא, אני חושבת, השאלה הכי יפה שקיבלתי אי פעם.
"הרצון להיות שייך לעצמנו, לנפש שלנו" – זה כל כך יפה! אצל כל כך הרבה אנשים "מתפספס" בימינו העניין הזה, הרצון להתחבר לעצמם. כל כך הרבה אנשים נמצאים בימינו במין סביבה סואנת כזאת, מלאת רעש ואנשים, וחסר להם הקשר עם עצמם, הם שוכחים לפעמים מי הם באמת.
ולעצם העניין:
חשוב מאד להתחבר לעצמך, להכיר את עצמך, את נטיות הנפש שלך, את מה שאת.
חשוב מאד להתנתק מידי פעם מכל הסובב אותך ולהתכנס בתוך המחשבות שלך, לחשוב על כל מה שעובר עלייך, על מה שכבר עבר, לחשוב לאן את ממשיכה הלאה, איך את עושה את זה וכו'.
ההתכנסות הזאת היא דבר נפלא!
אבל – אין זה סותר כלל וכלל את הרגשת השייכות לקב"ה! להפך, ככל שתתחברי ותכירי יותר את עצמך, כך תראי יותר ויותר את הקב"ה בחייך ובמה שאת.
כי הרי מה את בעצם?
האם את משהו נפרד מהקב"ה?
האם יש אותו במקום אחד, אותך במקום אחר, ויש ביניכם ח"ו איזשהו נתק?
בוודאי שלא!
כל כולך, כל מהותך, זו נשמתך הקדושה,
ומה היא, אם לא [חלק אלו-ה ממעל ממש]?
את חלק מהקב"ה,
את התגלות שלו פה בעולם,
לך ניתנו תכונות האופי המיוחדות רק למה שאת, על מנת לגלות את ה' בעולם בדרכך שלך.

גילוי אלוקי, זה מה שאת.
והחיבור לעצמך הוא החיבור לגילוי האלוקי הזה שבך.

ובעצם, במה [מתבטאת] השייכות לעצמך, לנפש שלך? איפה רואים אותה בפועל?
רואים אותה, אפשר לומר, בניתוק מהיצר הרע, שהוא הכי נגדך שבעולם.
רואים אותה גם בניתוק מלחץ חברתי המשפיע לרעה,
רואים אותה בוודאי בעוד דברים (אני פשוט לא חושבת עליהם עכשיו),
ועיקר הגדול הוא –
שרואים אותה בחיבור שלך לקדושה.
כי החיבור לקדושה הוא הרי החיבור לנשמה שלך,
והנשמה שלך,
היא מה שאת.
כל שאיפתה של הנשמה היא לטוב, לקדושה, לקב"ה.
כל השאיפה [שלך] היא לכך.

על אברהם אבינו נאמר שהיה בעל כליות יועצות. מה ז"א שהכליות יועצות? וכי יש להן פה לדבר ולייעץ לאדם מה לעשות? אלא שהכליות הן האיבר בגוף המסנן את הדם, המפריד בין טוב לרע, ולאברהם אבינו היו "כליות" כאלה שידעו לסנן בין טוב ורע גם ברוחניות. בתוך תוכיותו, הוא ידע לבד, בלי ספר תורה כתוב, לסנן בין מה שהוא רצון ה' לבין מה שלא. הרצון של אברהם אבינו לחיבור לעצמו, ובעצם – [לאיך שהוא אמור להיראות במצבו האידיאלי], הביא אותו לידי כך שהוא ידע לקיים את המצוות אפילו שלא נצטווה בהן מעולם.
וכך גם כל אדם – התורה כתובה בתוכו, וככל שהוא ירצה להתחבר יותר לעצמו, כך הוא יראה איך שלפתע הוא שולל כל מיני שקרים ושטויות סביבו, ורוצה לדבוק רק בקדושה ובטוב, רק בקב"ה.

ראי מה אומר הרב קוק:
"אם תרצה, בן אדם, הסתכל באור השכינה בכל היקום.
הסתכל בעדן החיים השמימיים,
איך הם מתפלשים בכל פינה וזוית שבחיים הרוחניים והחומריים,
שנגד עיני בשרך, ונגד עיני רוחך.
התבונן בפלאי היצירה, בחיי האלקות שלהם,
לא בתור איזה תוכנית כהה, שממרחקים מציגים נגד עיניך,
כי אם דע את המציאות שאתה חי בה.
[דע את עצמך ואת עולמך], דע את הגיוני הלב שלך,
ושל כל הוגה וחושב.
[מצא את מקור החיים שבקרבך], ושממעל לך, שמסביבך,
את פארי הדרות החיים שאתה שרוי בתוכם…"

נראה לי שאפשר לכתוב מן משוואה כזו לפי דבריו: "דע את עצמך ואת עולמך" = "מצא את מקור החיים שבקרבך". מה דעתך, הא?

ולנקודה אחרונה – כמה מילים על השייכות לחברה מסוימת (דבר שנראה לי שגם קצת מפריע לך):
כל אדם הוא מיוחד בפני עצמו, אין אף אחד כמוהו בעולם. כל אדם רוצה לפתח את עצמו בדרכו שלו, לפי מה שהוא, בלי שאיזו חברה תפריע או תחסום אותו בכך. יחד עם זאת, כל אדם זקוק לחברה, לאנשים שיבינו אותו, שיהיו איתו "באותו ראש", שאיתם הוא יוכל לדבר ולהיות. אי אפשר לחיות לבד, זה לא טוב לנו ולא טבעי לנו, זה לא טבעי לאף אחד. משום כך, כל אחד בוחר לו את החברה אליה הוא מרגיש יותר שייך, את החברה שיותר "מדברת" אליו.
הנקודה היא, שהחברה לא באה לבטל את העצמיות של האדם או לדחוק אותו מלפתח את הכישרונות שבו, אלא להפך – כאשר את במקום המתאים נותנים לך את המרחב לפתח את עצמך, ואף עוזרים לך בכך. לכן יש צורך בשייכות הזאת למקום מסוים, מקום בו יהיה לך טוב ונוח, שכן כך יהיו לך השלווה, הרוגע והמרחב להיות מה שאת, ומצד שני – החברה תפרה ותלמד אותך דברים שלא היית מגיעה אליהם לבד.

לסיום, הצורך להיות עם המחשבות שלך, עם עצמך, הוא נכון ויפה מאד.
תשקיעי בו, זה יבנה אותך מאד,
וזה גם ייצור את החיבור הגדול ביותר שלך עם הקב"ה.
בנוסף, ככל שתהיי את עצמך, תרגישי יותר גם לאיזו חברה את שייכת,
ואז שוב ייסגר מעגל, כי תרגישי שאת נמצאת במקום הנכון שבו הכי מבינים אותך בעולם.
בעזרת ה', עם העומקים שבך בוודאי תגיעי רחוק!
הרבה הרבה בהצלחה,
תמר.
tamiii@walla.com