הגעתי למסקנה שהעם עדיף על הארץ

שלום!
המצב בארץ לא פשוט, הכלכלה על הפנים כל יום יש יותר ויותר מובטלים, השלום לא נראה באופק, והעם נראה קרוע מתמיד. אני שואל את עצמי מה אני יכול לעשות, ולא מוצא תשובה.
אנו לפני תקופה לא פשוטה בעמ"י, החזרה של חלקים מא"י לאויב שלנו. איפה הגאולה עליה דובר, מתי נראה את האור? אך יודע אני כי הגאולה מגיעה קמעה קמעה, ולנו יש זמן.
התחנכתי על ברכי תורה ועבודה, אהבת התורה, העם והארץ. ואני חש כי אני בהחלט אוהב את כל אחד מהם. אך אני נמצא בינהם, אני צריך להחליט. והתגובה הראשונית שלי, והדבר שנראה לי חשוב הוא עם ישראל, יותר מארץ ישראל. עם ישראל שב לארצו לאחר 2000 שנות גלות, ועלינו לברך על כך, לומר הלל ולהודות לאל על כך שאנו חיים כיום, ולא הושמדנו בכמה הזדמנויות שהיו לאויבינו. אנו עמדנו יציבים והחזקנו מעמד, רק בזכות האחדות שלנו, ולא בזכות שום דבר אחר, פעמים שהאחדות היתה התורה, ופעמים, מטרה משותפת. אך בימים אלו, אני חש כי העם הולך, כל אחד לכיוון אחר. ולכן לדעתי אחדותינו היא היא החשובה, במיוחד, בהחלטות כה הרות גורל. אכן כואב עד מאוד לתת חלקים מהארץ אותה הבטיח הקב"ה לנו. אך אני מאמין באמונה שלמה, כי לעיתים אנו חייבים להבין כי כמו שאם אצטרך ואקרא לחזית אהיה מוכן להקריב את חיי למען העם התורה והארץ, גם כאן אני צריך להקריב את הארץ למען העם והתורה. עם ישראל יוכל לחיות ללא חבל ארץ, וכבר עשה זאת בעבר, אך אם הוא לא יהיה שום חבל ארץ לא יעזור לו.
אני מוכרח לומר כי אני אומר זאת בכאב עצום, ומתוך אהבת ישראל אמיתית, ואמונה שלמה כי זו הדרך. אני סומך ובוטח בקב"ה, כי הוא מוליך אותי אותנו בדרך הנכונה גם אם זה לא נראה תמיד. עברנו צרות קשות יותר, ונעבור גם את המכשול הזה בדרך לגאולה השלמה. בעזרת ה' נעשה ונצליח!