שללוום!! תשמעו, אני צריכה לעשות תרגיל בספורט עם חברות שלי. הבעיה היא שהם רוצות לעשות את זה עם מוזיקה ואני לא כול כך שומעת מוזיקה בספירת העומר… אין לי איך להגיד להם שאני מעדיפה שלא נעשה עם מוזיקה כי בינתיים יש גיבוש בכיתה שלנו..הם פחות חזקות ממני ביהדות ואני מרגישה שאני מצליחה קצת לקרב אותם…ואם אני יגיד להם שאני לא עושה עם מוזיקה, אתם יודעים… זה קצת ירחיק אותם.. מה לדעתכם אני צריכה לעשות?
שלום וברכה.
אני מקווה שהתשובה עדיין רלוונטית…
חשבתי הרבה על השאלה שלך. אני חושב שתשובה טובה לשאלה הזו חייבת להיות רק כשמכירים מקרוב, ולכן תתייחסי למה שאכתוב רק כאל משהו כללי שכדאי לקחת בחשבון.
ראשית יש להקדים שמבחינה הלכתית, אם שומעים מוזיקה לא לצורך הנאה והדבר נצרך באמת בשביל יעילות התרגיל, יש להתיר. אבל אם התרגיל הוא רק תירוץ לשמיעת המוזיקה, והוא יכול להיעשות באותה מידה גם בלעדיה – הרי זו כשמיעת מוזיקה רגילה. במקרה שלך, אם אני מבין נכון המוזיקה אינה נצרכת לתרגיל אלא היא רק לצורך הכיף.
את מתארת מצב קצת מורכב, כי יש לך מטרה לקרב את החברות. בדרך כלל, קשה לי לענות על שאלות כאלו כי אני לא פוסק הלכה. אני רוצה לכתוב רק נקודת מבט אחת שאינה קשורה לפסיקת ההלכה 'הטכנית', אלא לדרך שבה אנחנו מקרבים אחרים.
בהתחלה, נטיית ליבי היתה שלצורך קירוב לענייני יהדות יש מקום להקל, במיוחד שמדובר במוזיקה לצורך תרגיל בספורט ולא סתם מוזיקה להנאה, וגם שמיעת מוסיקה אינה איסור דרבנן גמור, אלא יסודה ממנהג.
אבל אחר כך חשבתי שלא זו הדרך הנכונה לקרב אחרים.
אנחנו חייבים לשדר בהירות בדרך שלנו.
נניח שאת תצטרפי לתרגיל עם המוזיקה. איזה מסר את משדרת לחברות? שההלכה היא אמנם דבר נחמד, אבל לא צריך להגזים… כשנוח מקיימים אותה, כשפחות נוח – לא מקיימים…
אני חושב שגיבוש אמיתי לא מבוסס על טשטוש הדעות של כל אחד. להיפך, גיבוש אמיתי מבוסס על כך שאת מכבדת את החברות שלך, והן מכבדות אותך. אם את תאמרי להם שאינך יכולה להשתתף בתרגיל עם המוזיקה כי את מקפידה לא לשמוע מוזיקה בספירת העומר, יכול להיות שתקבלי בהתחלה תגובות של זלזול, אבל בטווח הרחוק יותר והעמוק יותר דוקא יעריכו אותך שאת לא סמרטוט.
סיטואציה דומה נוספת שיכולה להיות, חריפה עוד יותר: נניח שיש ערב כיתתי שבה משדרים בשידור חוזר את משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל שנערך בשבת. האם להיות שם? במבט ראשון, בטח שכן. במבט שני, אני חושב שלהיות שותפים בחוויה הזו פירושו של דבר לרמוס את עצמנו, את הכבוד שלנו. איך אפשר ליהנות ממעשה שכל כולו יריקה על אחת המתנות הכי יקרות שקיבלנו מאבינו שבשמים? זה יהיה מאוד נחמד להיות עם כולם, אבל המסר שהחברים יקבלו יהיה מאוד לא חינוכי, שהשבת היא לא כל כך יקרה לנו, שאין לנו בעיה רגשית ליהנות מזה שאחרים רומסים אותה.
את יכולה להסביר להם על העניין של מוזיקה בספירת העומר, או לתלות בלוח את התשובה הזו של הרב שמואל אליהו:
למה אסור לשמוע מוזיקה ולנגן בספירת העומר http://www.moriya.org.il/shut/indexid.asp?id=11273
לסיכום, לדעתי אם היתה כאן התנגשות בין שמיעת מוזיקה לבין קירוב אחרים ליהדות, אז היה צורך להפנות את השאלה לפוסק הלכה. אבל לדעתי ההיפך הוא הנכון, אנחנו חייבים לשדר בהירות בדרך שלנו, יש לנו ברוך ה' תורה שקיבלנו מהקב"ה, התורה הזו כוללת בתוכה גם את האיסורים מדרבנן ומנהגי ישראל, אנחנו צריכים להיות גאים בדרך שלנו, שהחזיקה את עם ישראל אלפים שנות גלות, ובזכותה אנחנו כאן שוב.
אני מקווה שעזרתי, אשמח לשמוע איך היה
חיים טובים ושמחים
יעקב,
yaakov@makshivim.org.il
