מרגישה לבד ומנסה לרצות את כולם

שלום חביבה.

אכן משתמע ממכתבך שאת שרויה בעצב ובלבול. את לא בטוחה מי "את" כיוון שכל כך הרבה פעמים בחיים החלפתם כתובת, חברה וסביבה. האם ניסית לדבר עם הוריך על הרגשתך? אני מאמינה שהם לא רצו לפגוע בך עם מעברי הדירה שוודאי היו הכרחיים, אבל האם הם מודעים לתחושה?

אם את קרובה למי ממשפחתך, אמא, אבא אח או אחות נסי לשתף אותם. אם עברתם כל כך הרבה פעמים וודאי תמצאי רגשות הזדהות- שכן גם הם עברו בית כנסת, חברים, חברה וקהילה כמה פעמים.

מצאי לך רגע פנאי אישי עם האדם שהכי קרוב אליך במשפחה ושתפי אותו בכאבך. לפעמים זה מקל אפילו לדבר ולגלות שיש עוד מישהו שחש בצורה דומה.

בקשר לקשרים עם חברים- במקום שאתם גרים כרגע אני בטוחה שיש מספר פעילויות אליהן תוכלי להצטרף- תנועת נוער, מקום להתנדבות ועל בסיס זה תוכלי להכיר אנשים חדשים, ליצור קשרים ואולי קצת למלא את החסר שנוצר בליבך ע"י יוזמה, עזרה לזולת וחסד.

היום ישנן אפשרויות רבות לשמור על קשר: מכתבים, אי מייל, מסנג'ר, טלפון הכל מאוד נגיש. אין צורך בארצנו הקטנטונת לנתק קשרים בגלל מעבר דירה. נכון, זה קשה ודורש מאמץ! אבל השקיעי באנשים שחיבבת , שמצאו חן בעיניך ואת רוצה לבלות איתם בעתיד. תוכלי להזמין חברה אליך לשבת ולהתארח אצלה לחלופין. בכל חופשות בית הספר תוכלו ליזום טיול משותף, פעילות או חוויה. האם יש לך בני דודים בגילך? אין קשר כמו קשר דם. זה קשר שלא תלוי במקום מגורים. נסי להתקרב לבני דודים הקרובים אליך בגיל וליצור קשר.

ועכשיו לנושא האמיתי: התחושות הפנימיות הלא פשוטות שלך.

את מסתובבת הרבה בין אנשים חדשים ומרגישה צורך לענות על הציפיות שלהם כדי שיכירו ויחבבו אותך. זה דבר טבעי אבל גם לו כמו לכל דבר חייבים לשים גבול. את נשמעת בחורה מאוד עמוקה, חביבה ונבונה ואין סיבה שלא יחבבו אותך כפי שאת. את מביאה איתך הרבה דיעות, הכרת אנשים מגוונים ועל כן את עשירה יותר במטענך הרוחני וזה דבר שאנשים מעריכים. חשוב מאוד שתלמדי להקדיש זמן לעצמך- ללמוד מה את אוהבת: מה התחביבים שלך- תנסי ללכת לחוגים במתנ"ס, או להתנדב במסגרות שונות כפי שהצעתי קודם. אולי זה יעזור לך למצוא את עצמך, לסנן מה את מבין כל הדברים מסביב.

ללכת לפי העקרונות שלך, מה גם שהם נשמעים חיוביים ומובילים, זה מאוד חשוב. אחרת לא תוכלי להתקדם. נסי לנפות מבין כל מה שאת שומעת ורואה , בעיניים שלך, מה את רוצה, מה את מבינה, מה את חושבת שנכון. לא תוכלי לרצות את כולם אם את לא תהי מרוצה בעצמך מעצמך. אשתף אותך שאני חשתי ממש כמוך לא כל כך מזמן. לא הצלחתי לברור מי אני ומה אני מבין מה שכולם רואים וחושבים שהוא אני. יש מין תחושה כזו כאילו הקירות סוגרים עליך. שהמקום צר עליך. אני הייתי זקוקה לטיול ארוך ארוך באוייר הפתוח ערב אחד, לכמה שעות עם עצמי, במקום יפה שאני אוהבת. רוקנתי את כל המחשבות ואת הקולות של כל האנשים שרצו במוח שלי ורק חשבתי לכמה זמן, וזה גם מותר, "אני אני אני".

אני חשה שאם הדברים מובילים אותך לבלבול כל כך עמוק עד לכאבים פיזיים שאת צריכה לפנות לעזרה מקצועית- היועצת בבית הספר, עובדת סוציאלית וכמובן שאת יותר ממוזמנת לפנות לקו שלנו של חברים מקשיבים שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. סודיות מובטחת . אין כמו שיחה אישית מלב אל לב להעלות סוגיות קשות ומורכבות כמו שאת מעלה כאן.

הרצונות שלך בחיים הם יפים ובריאים ואת מסוגלת ויכולה להגיע לשם, אם רק תרצי וקצת תתאמצי. אולי עם קצת עזרה ודחיפה בדרך.

אני לא רוצה שתטבעי! ובכל מקרה אנחנו כאן להושיט לך את יד ההצלה כמו גם אנשים בסביבתך, אני בטוחה. רק תפתחי להקשיב להם קצת.

מאמינה בך מאוד.

שלומציון

shlomtsionk@yahoo.com