אחותי לא מצליחה להתמודד עם מוות של חברות

שלום לך יקרה!
תודה שכתבת לנו לחברים מקשיבים. מאוד כאב לי לשמוע על הטרגדיה הקשה שקרתה לחברות של אחותך. ואני מתארת לעצמי שאם לי כאב לשמוע על כך, איזה אסון נורא זה לאחותך. הרי מדובר בשש חברות מאוד טובות שלה שהיא איבדה בבת אחת. חויה כזו של אובדן מותירה בנפש רושם חזק וכואב, ולוקח זמן למקום הזה להרפא ולהתחזק שוב. כשקורה מוות של אדם קרוב חס וחלילה אז האנשים האבלים עליו עוברים דברים לא פשוטים (ובמילה "אבלים" אני לא מתכוונת רק למי שהלכתית יושב שבעה, אלא לכל מי שחש תחושת אבל ואובדן נוכח המוות הזה). האבל צריך לעבור תהליך של פרידה מהנפטר, ופרידה זו מותירה חלל שקשה מאוד למלא. בדרך כלל גם קורה דבר נוסף שלא תמיד האבל מודע אליו. כשאנחנו נפגשים במוות של אדם אחר אנחנו גם מתחילים להפגש עם האפשרות של המוות שלנו. החשפות למקרה של מוות חושפת אותנו גם לפחדים שלנו מהמוות, ולהתמודדות שלנו איתו. בעיקר במקרה הספציפי שתארת, שבו אחותך לכאורה היתה אמורה להיות עם חברותיה בארוע הזה, ורק ב"מקרה" (בהשגחה פרטית) היא לא היתה שם כי היתה בהופעה. תארי לך כמה חזק בודאי עולות בה השאלות: למה דוקא הן נהרגו? למה אני לא? קשה לי לכתוב לך את הדברים הללו, משום שאת מאוד צעירה, ואחותך עוד יותר. ובכל זאת, אם החיים, לצערי, הפגישו אתכן עם המקום הכואב הזה של מוות נכון יותר לדעתי להתייחס למה שהמקום הזה מעלה.
לכן לדעתי כדאי לך מאוד לדבר עם אחותך. לעטוף אותה באהבה. לגלות הבנה לכאב שלה ולעודד אותה לדבר עליו, על השאלות שעלו בה בעקבותיו. ולא רק את כמובן, הורייך ואחייך כולם. אין תרופת פלא שיכולה להעביר את הכאב הזה, אבל האפשרות לדבר עליו ולחלוק אותו עם אדם נוסף מאוד עוזרת. חשוב מאוד לאפשר לה לדבר על כל מה שתירצה ואפילו לעודד אותה לדבר על הנושא עוד ועוד.
באופן טבעי כשאדם נהרג (וקל וחומר כשנהרגו כמה חברות טובות שלה) נחלשים לתקופה מסויימת גם כוחות החיים של הקרובים לאדם שנהרג. המצב בו אחותך סגורה בחדר, בוהה בתקרה, לא כל כך מתפקדת, בקושי אוכלת, זה החלשות כוחות החיים. לאט לאט, בכוח האהבה אליה, והדיבור, היא בעז"ה תוכל להתחזק שוב, ולחזור לחיות גדולה. אולי נכון יהיה לנסות להעזר באיש מקצוע אם אתם לא כל כך מצליחים להתקרב אליה במשפחה, למשל מורה קרובה אליה, או איש טיפול.
אני יכולה להבטיח לך שכוח החיים חזק יותר מכוח המוות. גם בתוכנו. כמעט כל מי שעבר מפגש קשה עם מוות של אדם קרוב מתגבר על הכאב, לפעמים בעזרת אנשים קרובים ולפעמים בעזרת אנשי מקצוע, לפי הצורך, וחוזר לחיים שמחים ומלאים. נכון, הכאב לא נעלם לחלוטין אף פעם, והוא ממשיך ללוות את חיינו, כמו גם הגעגוע לאדם שנהרג. אבל המקום שהכאב והגעגוע תופסים הוא קטן יותר בהמשך החיים, והוא לא משתלט ומשבית את החיים כולם. אני מאמינה שבכוח האהבה שתתנו לאחותך, והדיבור איתה, תוכלו בעז"ה לעזור לה להתחזק שוב, ולחזור, בקצב הנכון לה, לתפקוד, לחיים ולחיוך.
אני מאחלת לך ולאחותך כמובן המון הצלחה במסע הזה, ואשמח מאוד להיות שוב לעזר אם יהיה צורך.
כל טוב
עדי
adisadeh@yahoo.com