אני בדיכאון – מותר לוותר על הלכות אבילות?

שלום.
צר לי מאד לשמוע על פטירתו של אביך, ואף צר לי מאד לשמוע שאת נכנס לדכאון עמוק למשך זמן רב כל כך.
היהדות מגדירה את החשיבות של הצער על המת, בהלכות אבלות ובניחום אבלים, אך עם כל החשיבות של הצער והאבלות, צריך תמיד לזכור שאין רצונו של הקב"ה שאנו נהיה בדכאון.
צער הוא דבר מותר ואף לפעמים נצרך, אך דכאון הוא דבר לא טוב!
בהלכות אבלות אנו מוצאים דרגות באבלות, שבעת הימים הראשונים הם החמורים ביותר, ואילו לאחר מכן כבר ההלכות קלות יותר, כבר האבלות קלה יותר, אמנם אסור לשכוח, צריך לזכור ולא להתנתק מהאדם שהיינו קשורים אליו, אך צריך גם לשמור על הגבולות שלא "להגזים" יתר על המידה, כמו שאמרו חז"ל שהבוכה יותר מדי על המת, על מת אחר הוא בוכה.
מתוך האמונה שלנו על השארות הנפש, ועל תחיית המתים, אנו אמנם מצטערים על החיסרון שאנו מרגישים, אך ממשיכים מתוך אמונה, להמשיך הלאה, מתוך שמחה ואמונה גדולה, מתוך ידיעה שהנפטר נמצא בעולם מתוקן, עולם מציאותי לא פחות מהעולם שאנו נמצאים בו, ויודעי דבר אומרים שזהו עולם מציאותי עוד יותר, בלי המגבלות של הגוף.
אמנם, אודה על האמת, ב"ה, שלא עמדתי בהתמודדות שאת נמצאת בה, וקשה לי לכתוב מהצד, כל עוד שאינני יודע כיצד אני הייתי מצליח להתמודד בעצמי עם המשבר הזה, אך אני רואה אנשים גדולים הנמצאים סביבי, אשר עברו ועוברים משברים גדולים של נפילתם של יקיריהם, וממשיכים מתוך אמונה ושמחה.
דכאון עמוק הוא דבר לא פשוט, את חייבת לטפל בכך כמה שיותר מהר!
[ראשית לנקודה ההלכתית ששאלת].
שאלתי את הרה"ג הרב זלמן ברוך מלמד שליט"א את שאלתך וענה לי שהואיל ודכאון הוא דבר לא פשוט, כל האיסורים של האבלות של השנה על מות הורים, אינם קיימים והם נדחים בפני הצורך בטיפול במצב זה של דכאון, שהוא כמו מחלה שצריך לטפל בה, ומחלה זו דוחה את האיסורים.
לכך, ראשית הייתי ממליץ לך להתיעץ עם אנשים המבינים את מצבך, אנשים שעברו נסיונות דומים, והתמודדויות דומות שהם מתוך הנסיון שלהם, מסוגלים אולי לעזור לך יותר בהתמודדות היום יומית, לעזור לקבל כוחות מתוך הראיה מה הם עברו, לינוק כוחות להתקדם ולהצליח להופיע את השמחה בחיים. כאשר רואים אחרים שמצליחים מקבלים כוחות שגם אנחנו מסוגלים!

[שנית הייתי ממליץ לך], לנסות באמת לשמח את עצמך, שלא לתת לעצמך לשקוע בתוך הדכאון, כל הזמן לנסות לחשוב דברים טובים, לנסות להתבונן כמה טוב ה´ נתן לנו, (לדוגמא מסופר על אחד מגדולי החסידות שרקד ושמח על הברכה שאנו מברכים בבוקר שלא עשני גוי, שהאדם זכה להיות יהודי השייך לעם ה´ ושנינה לו נשמה קדושה מהעליונים וכו´) כמה דברים טובים שאנו עלולים להפסיד אותם בגלל הדכאון הזה המנסה לאכול כל חלקה טובה בנו. לדעת שאנו מעוניינים להלחם עם הדכאון הזה, לא לתת לו להשתלט עלינו, אלא אנו נגבור עליו וננצח. נופיע את שמחת החיים ואת החיים הטובים באמת, שהם יהיו העיקר וכל המשברים יהיו טפלים לגמרי לחיי הבניה והיצירה, חיי השמחה וההתקדמות.

[שלישית], לאור ההיתר שהבאתי קודם לכן, חשוב שתנסי לצאת למקומות שישמחו אותך, אמנם כמובן מקומות המתאימים לרוח ההלכה, ומסוגלים לגרום לך לשמוח בשמחה של בניה ושל התקדמות, ואז גם השמחה הזו מסוגלת להוציא אותך מהדכאון.
חשוב לי לומר שאת צריכה לשמח את עצמך בדברים אמיתיים, מלווים גם במעשים חיצוניים, אבל להסתפק רק בהליכה למסיבות נראה לי פיתרון לא טוב. יכול להיות שהפיתרון הזה רק יתעלם מהכאב הנמצא בתוכך, ידחיק אותו, והוא יתפרץ בסופו של דבר בצורה חזקה עוד יותר. פעמים רבות כל מיני דברים שהם לא עמוקים, לא אמיתיים הם לא מוציאים את האדם מכאבו, אלא משאירים את הכאב בעינו, אלא נותנים לו רק מעט הפסקה מהמחשבות על הצער, ומיד אחר כך חוזר הכאב לשלוט באדם. כאשר השמחה היא אמיתית היא נשארת והיא משפיעה על כל המשך התהליך של האדם.

ואלי היה כדאי גם לערב איש מקצוע אשר מבין בנפש האדם, שידע לבחון בדיוק ממה נובע הדכאון וכיצד לצאת ממנו. אדם אשר ידע לחדור לעומק ולבחון את הגורמים ואת הדרך של ההתמודות עמהם, לפעמים צריך לפנות לאנשי המקצוע, בלא להתבייש והם מסוגלים לעזור לאדם.
בהצלחה רבה בדרך, ואוסיף תפילה שלא תדעי דאבה עוד, שתזכי רק לשמחות ושנזכה במהרה לתחיית המתים שיקומו כל שכני עפר וכל הדברים האלו שכתבתי יהיו מיותרים.
בברכה מקרב לב,
יצחק