שלום… אני בת כ-14… אני באה ממשפחה דתיה אך קצת מחפפת…הורי שלחו אותי לבית ספר דתי יותר ממה שאנחנו {דתי לאומי בכ"ז…} ואני ממש התחזקתי…. אני לא חרדיה אבל עדיין אני מנסה לא לחפף בתפילות ברכות וכו'…
הכיבוד הורים שלי הוא נוראי!!!!! אני מתחצפת לאימי ולפעמים מקללת אותה {לא קללות גסות..חלילה…. אבל נגיד מטומטמת או אומרת לה לסתום..} היא לא ממש נעלבת אבל לפעמים כן… אני גם כל הזמן צועקת עליהם כשאני רוהצ משהו והם לא מסכימים לבסוף נאי תמיד מקשיבה להם אבל הדרך לא תמיד יפה… {הכול נשמע פה יותר גרוע מהמציאות… אבל זה טוב להגזים קצת..} לפני כמה ימים רבתי קצת עם אמא שלי ואז הלכתי והתפללתי ערבית ואז היא אמרה לי יופי מה שווה התפילה שלך כשאין לך כיבוד הורים וממש נעלבה… היא גרמה לי להתחיל לחשוב… מה אני אמורה לעשות??? אני לומדת ובאמת מנסה ואז כשאני מתעצבנת אני שוכחת מהכול… מה נאי עושה?? זה לא קצת צביעות… אני באמת מנסה… הלוואי ותמצאו יל את התשובה…תודה.. ויומטוב!
שלום לך!
קודם כל- ישר כוח על האומץ לפנות בשאלה כזו! דעי לך שרבות מבנות גילך ומגילאים גדולים יותר, מוטרדות מהשאלה הזו- וחוששות לפנות על כך למישהו, ועל כך- ישר כוח גדול!!!
כאמור, את מתארת מצב שנפוץ מאוד מאוד אצל בנות רבות בגילך ובגילאים גדולים יותר: ריבים עם אמא, "תקלים" קטנים על כמעט כל נושא, כל נושא קטן מוליד לפיצוץ… אכן מצבים לא נעימים המהווים עול על כתפייך ובוודאי שמטרידים מאוד מאוד.
למה אני אומרת שאת לא היחידה שבגילאים אלו מוטרדת מיחסים כאלה עם ההורים? כיוון שבגיל זה את כבר מתחילה להתבגר ולגדול, לסלול את דרכך בעולם- כפי [שאת] רוצה ולא רק כפי שהורייך רוצים- וכך רבות רבות מבנות גילך. לאמא שלך, שברור שמאוד אוהבת אותך, קשה מאוד להכיר בכך שאת כבר מתחילה להיות עצמאית- ולכן בכל דבר היא מנסה "לשמור" עלייך, להגן ושלא תעשי דברים לבד, כפי שמגנים על ילד קטן (וכך צריך לעשות לילד קטן) אבל לילדה מתבגרת בגילך זה כבר פשוט לא שייך. זה מהווה עול וזה מעיק שאת לא עצמאית. את, בניגוד לאמך- רוצה כבר להיות עצמאית ולעשות דברים לבד – את כבר לא תלויה באמך ולה מאוד קשה להכיר בכך. לכן כל דבר קטן יוליד לפיצוץ- כי בכל דבר אמא שלך רוצה לשמור עלייך- ואת, שכבר נמאס לך מזה- רוצה להשתחרר ומתנגדת להמון דברים שאמך אומרת.
אז זה בסדר גמור! אומנם- צריך להשתדל שלא לפגוע באמא ולא לקללה או לדבר אליה לא יפה- אבל להבין שבסך הכל זה הגיל שמאוד קשה להורים עם ילדיהם. אני מציעה לך כמובן, לשבת עם אמא שלך, ולדבר אתה בנועם על כך שאת כבר ילדה גדולה, שאת מסוגלת להסתדר בעצמאיות, ושאת כבר לא ילדה גדולה. תבואי לשיחה הזו בלי מטענים כלפי אמא שלך! אם תבואי בעצבנות השיחה פשוט לא תלך! דעי שאת עושה את הדבר הנכון והדברים האלו כבר הוכיחו את עצמם רבות בעבר!
ועודבר – תצפי שאמך תפגע מזה מאוד- כי זה מאוד קשה לאמא לשמוע דברים כאלה מבתה- קשה לה להבין שאת כבר ילדה גדולה ועוד שנייה "פורחת מהקן שלה"- אבל את תראי שגם אם זו תהיה שיחה קשה אז תוצאות יבואו- אולי לא מיד אבל הן תבואנה בסופו של דבר.
ודבר אחרון- אם השיחה לא הולכת כשורה לדעתך, אל תפחדי לבוא שוב אל אמא שלך.
חזקי ואמצי ויהי ה' עמך תמיד- ואם יש לך עוד שאלות- אל תהססי לפנות אלינו שוב!
בברכה,
שהם.
ראי גם:
היחסים שלי עם ההורים ממש לא טובים! https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=57089
ויכוחים עם ההורים: https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=57333
חיכוכים עם אמא: https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=57306
איך להראות אהבה להורים? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=57828
אמא שלי מעליבה אותי: https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=56067
[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!