למה לאבותינו היו שתי נשים?

שלום וברכה יסכה.
ראשית, תודה על שאלתך היפה והמעניינת.
באמת מצינו בתנ"ך פעמים רבות דימוי של הקשר בין הקב"ה לעם ישראל לקשר בין איש ואישה שהמאפיין החשוב ביותר שלו הוא יחודיותו. אין לו עוד מלבדה, ולה אין עוד מלבדו. הנביאים דימו את חטאי ישראל בעבודה זרה לאישה מנאפת הבוגדת בבעלה והולכת אחרי זרים. המודל המקורי שמציגה לפנינו התורה של איש ואישה הוא של אדם וחווה שבאמת אין להם עוד בעולם אחרים, מלבד איש את רעותו. כך מסבירים את הברכה שמברכים בעת הנישואים "שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם". השמחה המיוחדת שהיתה לאדם וחווה בגן עדן הייתה העובדה שהיו [היחידים]. לאדם לא היו עוד נשים אחרות מלבד חווה, שהיה יכול להתעניין בהן, ולחווה לא היו עוד אנשים אחרים מלבד אדם. חז"ל מכנים 2 נשים של אישה אחד "צרות זו לזו", כיוון שזו באמת צרה לאישה, שיש לבעלה אישה אחרת.
ובכלל, המילה – 'אהבה' בגימטריה שווה ל'אחד', מה שבא לבטא שעניינה של האהבה הוא שניים שהופכים לאחד, ואין אחר מפריע ופוגע באחדות ההרמונית שביניהם.

דווקא לאור זה מתחדדת שאלתך – מדוע מצינו אצל האבות, האנשים הגדולים שחייהם משמשים לנו כמופת ומודל לחיקוי, מציאות של נשיאת שתי נשים?
התשובה לכך היא (ושמעתי אותה מהרב יעקב אריאל שליט"א, רב העיר רמת גן) שגם אצל האבות תמיד כשנשאו אישה שניה תמיד זה היה [בגלל איזה הכרח חיצוני או חוסר ברירה], ובאמת תמיד זה גרם ל[בעיות אחר כך]. וממילא, המסר שהתורה רוצה ללמדנו בזה הוא שעל אף שאין הדבר נאסר מן הדין כיוון שלפעמים יש הכרחים בדבר, זה בפירוש לא מומלץ.
יצחק אבינו נשא רק אישה אחת – רבקה.
אברהם אביו – נשא לאישה את שרה, ואחרי שנים בהן ציפו לילד לשווא, באה שרה ביוזמתה והעלתה את ההצעה שייקח אישה שניה כדי שאולי בזכות זה תיפקד גם היא בילד. אברהם הסכים להצעתה, אך רואים כמה בעיות נוצרו מזה. הגר זלזלה בשרה – "ותקל גבירתה בעיניה", שרה כעסה עליה ושיעבדה בה יותר, היא ברחה מהבית, ולבסוף גם מהילד שנולד לה – ישמעאל, ומאצאיו, לא רווינו נחת (אם לדבר בלשון המעטה…).
יעקב אבינו רצה לשאת לאישה רק את רחל. אלא בגלל רמאותו של לבן שהחליף לו בליל החתונה את אשתו המיועדת ללאה, הוא התחתן עם האישה ה'לא נכונה'. מחוסר ברירה לאחר מכן הוא לקח לו גם את רחל שהיתה אמורה להיות אשתו המקורית. נשיאת בלהה וזילפה באו מתוך יוזמה של רחל ולאה עצמן בתקווה שזה יסייע להן להיפקד בעוד ילדים.
מה נגרם מזה?
היחסים בין רחל ולאה נפגעו בגלל המצב הזה והדבר השפיע גם על יחסו של יעקב ("וירא ה' כי שנואה לאה", "עתה יאהבני אישי", "המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני" ועוד). והדבר אף השפיע על היחסים הדור הבא בין השבטים – למשל היחס לבני השפחות וריב יוסף ואחיו.
ייתכן שהסיבה שהתורה לא מנעה את זה לגמרי היא שלפעמים יש צורך גדול בדבר (מעין מה שהיה אצל האבות או מסיבות אחרות). בעיקר היה הדבר נצרך בימי קדם כשהיו מלחמות עקובות מדם בין עמים ושבטים בהן היו עשויים לההרג ביום אחד עשרות או מאות אלפי גברים בשדה הקרב, ולהותיר נשים רבות מספור אלמנות או רווקות מבלי יכולת למצוא לעצמן בעל. במצב כזה היה עדיף שאיש אחד יפרוש חסותו על כמה נשים ויעניק להן מקום מבטחים, פרנסה והגנה מאשר שיהיו בודדות ואומללות, לעיתים מבלי יכולת קיום.
בהמשך השתנתה המציאות בעניין הזה עד שבא רבינו גרשום מאור הגולה וגזר חרם על מי שיישא שתי נשים, וכיום הדבר אף מעוגן בחוק הישראלי ובעוד מקומות בעולם – איסור על 'ביגמיה'.
אם ישנן שאלות נוספות אשמח לענות
כל טוב
יוני
yony@makshivim.org.il

[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!