הביטחון בה' סותר את הפחד?

ברכות לשואלת החוששת מכך שהיא חוששת, יה"ר שתנותב יראה זו ליראת שמיים טהורה ואמיתית!
בשאלה כבידת משקל זו של היראה והחשש מפני סכנות בעוה"ז כבר עמד גדול העולם -הרמח"ל-וכך הוא כותב:
'דע כי יש יראה ויש יראה: יש יראה ראויה ויש יראה שוטה, יש בטחון ויש הוללות. כי הנה האדון ברוךהוא עשה את האדם בעל שכל נכון וסברא נכוחה לשינהג עצמו על דרך טוב וישמר מן הדברים המזיקים אשר נבראו לענוש את הרשעים, ומי שירצה שלא ינהג עצמו בדרך החכמה ויפקיר עצמו לסכנות, הנה אין זה בטחון, אלא הוללות. והנה הוא חוטא במה שהוא נגד רצון הבורא יתברך שמו, שרוצה שישמור האדם את עצמו.
ונמצא שמלבד הסכנה המוטבעת בדבר אשר הוא עלול אליה מפני חסרון שמירתו, הנה עוד הוא מתחיב בנפשו בקום עשה בחטא אשר הוא חוטא, ונמצא החטא עצמו מביאו ליענש. ואולם השמירה הזאת, וזאת היראה המיוסדת על הנהגת החכמה והשכל, היא הראויה, שעליה נאמר (משלי כב): ערום ראה רעה ונסתר ופתיים עברו ונענשו. אך היראה השוטה היא, שיהיה האדם רוצה להוסיף שמירות על שמירות ויראה על יראה, ועושה משמרת למשמרתו באופן שיגיע מזה ביטול לתורה ולעבודה.
והכלל להבחין בין שתי היראות הוא מה שחלקו חכמים זכרונם לברכה באמרם (פסחים ח): היכא דשכיח היזיקא שאני. כי מקום שההיזק מצוי ונודע, יש להשמר. אך מקום שאין ההיזק נודע, אין לירא. ועל כיוצא בזה נאמר (חולין מו): ריעותא דלא חזינן לא מחזקינן, ואין לו לחכם אלא מה שעיניו רואות'. עכ"ל הטהורה.

כלומר כאשר לא קיים חשש סביר אין טעם והיגיון לפחדים, ומתוך שאדם מבין בשיכלו שאין סיבה לחשוש , חודרת הכרה זו לאישיותו אט אט, והפחד מסתלק (זה נכון בכל תחום שלאחר שהאדם מבררו שיכלית הוא כבר עבר את המיכשול העיקרי בהתמודדות עם האתגר.
הדרכה זו נכונה לרוב בני אדם: כולנו חוששים מדבר זה או אחר, וחששו של האחד הוא תיקוותו של האחר , ולהיפך !

הגמ' אומרת שהפסוק : 'אשרי אדם מפחד תמיד' עוסק לגבי דברי תורה שבהם צריך לפחד תמיד שמא לא מילאנו עדיין את חובתינו כלפי בוראינו.
אמנם גם הגמרא בודאי לא עסקה באדם המפחד עד כדי כך שהפחד משתקו ואיננו עושה מה שצריך לעשות, ואכן אדם הנמצא במצב כזה צריך טיפול מיקצועי, אבל רובינו המוחלט איננו כזה.

חז"ל אמרו שפחד גדול דוחה פחדים קטנים, וא"כ העיקר 'לא לפחד כלל', אלא רק מה'!
בברכה,
מוטי.