שלום,
כבר בערך שנתיים אני כל הזמן בדיכאון. די קשה לי עם זה כי כעיקרון אני ילדה שאוהבת לצחוק ולעשות שטויות אבל אני פשוט כבר לא מצליחה לעשות את זה יותר! אני כל הזמן מרגישה שמשהו חסר לי, אני בלחץ בלי סוף ואני כל הזמן מרגישה שאני עומדת לבכות כל רגע.
אני כל הזמן מרגישה אשמה ואין לי שום מושג במה ולמה.
אני פשוט מרגישה שאני לא בסדר איכשהו וזה מציק לי!!!
אני מנסה לחייך מסתם דברים או לצחוק מכל דבר כדי שלא ישימו לב שרע לי (ושאני לא אשים לב לזה…) אבל זה לא הולך – משהו פשוט חסר…
יכול ליהיות שכל זה נובע "רק" בגלל חוסר אמונה?יכול להיות שאם אני אתפלל יותר כל הרגשות הלא מובנם האלו ייעלמו? כי אני פשוט חייבת להיטר מהם!!!
תודה מראש…..
שלום לך.
שאלת כיצד לצאת מהדיכאון שאת מרגישה ותיארת כיצד את מתמודדת איתו היום בתחושה שאין לך הרבה הצלחות. עוד ציינת בשאלה האם הפיתרון הוא ביותר אמונה, יותר תפילות.
כפי שאת בטח מבינה, קצת קשה לענות ממרחק כזה, בלי היכרות, על שאלה אישית כזו, ולכן אני נאלץ לכתוב את דברי בכלליות ואני מאוד מקווה שהם יעזרו לך.
אתן לך כאן כמה עצות ואני מקווה ש'אקלע' למטרה.
העצה הראשונה היא לא לחשוב כל הזמן 'האם אני שמחה'?'. אם תבדקי שכל רגש, כאשר חושבים עליו, מצטנן. אפילו אהבה. 'האם אני באמת אוהב את הורי?' כבר השאלה מצננת את הרגש. את תתעסקי כל הזמן בשאלה הזו. תרפי ממנה ותגלי שאת אדם שמח יותר.
העצה השנייה היא לעשות דברים שמשמחים אותך, שיגרמו לך להרגיש טוב. תתנדבי, תתני לאחרים בצורה כזו או אחרת שמתאימה לך, בין אם זה בבית ובין אם זה בחוץ, [ותקפידי לשמוח שאת עושה את זה]. תנהלי איזה מחברת של הדברים הטובים שאת עושה או משהו כזה ופתאום תגלי איזה אדם טוב את. אל תזלזלי בדברים האלו. תקדישי להם תשומת לב ותשמחי עליהם. אולי זה נשמע מצחיק, שמחה יזומה שכזו, אבל תגלי בסופו של דבר שאת מתרגלת לשמוח על הדברים האמיתיים האלו.
העצה השלישית היא להיעזר באנשים שמכירים אותך. לפעמים, אני יודע שזה נשמע מוזר אבל זה כך, חוסר אכילה נכונה, שעות שינה, מצב גוף שבו חסרים כל מיני מלחים וכו' עוזר, ואז כל מה שצריך זה לשנות הרגל של אכילה, שינה או לפעמים איזו תרופה על פי רופא שעוזרים לעניין. אל תפחדי לנקוט תהליך שכזה. את יכולה לגשת למורתך או ליועצת בבית הספר ולספר להן את הרגשתך. אני בטוח שהן לא יזלזלו בדבר. על כאלו התייעצויות אומרים 'לא מועיל, לא מזיק'. אל תפחדי 'מה יחשבו עלי' או דברים כאלה. אני מבטיח לך שהכל יהיה בסדר ועדיף כך מאשר המצב שבו את זקוקה לדבר כזה או אחר ומתביישת לבקש – התוצאות עלולות להיות גרועות בהרבה.
והעצה האחרונה, כפי שכתבת, להתפלל. דברי עם הקב"ה על הבעיות. ממש כך. במילים שלך. ספרי לו תחושות, רגשות, מחשבות. את יכולה לעשות את זה בקול במקום שלא ישמעו אותך, על דף תוך כדי כתיבה, אבל הכי חשוב – לזרום עם זה. לא לסנן את המחשבות אלא לשפוך הכל החוצה. זה מאוד קשה בהתחלה כי יש בושה וכו' ולכן לוקח כמה פעמים עד שעושים את זה כמו שצריך, אבל כשתעשי את זה פתאום תרגישי איך כל התחושות הרעות מתנקזות החוצה ואת נשארת זכה וטהורה.
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,חברים מקשיבים,
yehonatan@makshivim.org.il