בס"ד
אני שמיניסטית הנתונה כעת בהתלבטות קשה. מצד אחד, ידועים לי היטב הכישורים שנטע בי הקב"ה על מנת שאוכל להשתמש בהם למען עמ"י. ואמנם, הרבה אנשים המכירים אותי היטב סבורים כי עליי לפנות בשנה הבאה לתפקד בתור קומונרית וכך להביא לידי ביטוי את כל הכוחות שנתן בי ריבונו של עולם. ומצד שני, לבי חפץ מאד בשנת מדרשה. כל מי שאני אומרת לו על כך סבור כי "קודם עליי לשרת את המדינה ורק אחר כך לדאוג לעצמי" ואני שואלת את עצמי האם שנת מדרשה לא תביא לכך שכל חיי יהיו חיים של שירות האומה? אני סבורה שכן. ואני מייחלת שדבריי הבאים לא תתפרש מהם מידת התנשאות אך אני באמת מאמינה שכל שנות התיכון שלי היו שנים של שירות לאומי אחד גדול. הדרכתי ועודני מדריכה בבני עקיבא והתנדבתי מאז כיתה ט' ואני משתדלת להמשיך בכך. אני בהחלט מבינה את הצורך של רבות מחברותיי שעומדות לסיים שנים של דגירה לימודית לצאת סופסוף ו"לעשות משהו!" אבל אני באמת מרגישה שאת שנות התיכון שלי ביליתי כבר בעשייה רבה!! וכעת אני שואלת את עצמי אם אין זו עצת היצר כל התירוצים הללו שאני משכנעת בהם את עצמי או שבאמת ובתמים ראוי למען עם ישראל ולמעני לעשות בשנה הבאה שנת מדרשה. אודה לכם מאוד על תשובתכם.
שלום שמיניסטית!
דבר ראשון, אני רוצה להגיד לך שאני מקנאת בך שאת שוקלת וחושבת על טובת עם ישראל ולא עושה סתם משהו "כי כולם עושים".
אני בהחלט מסכימה איתך שעלינו לשאוף לכך שכל חיינו יהיו חיים של שרות האומה ולא רק שנה או שנתיים. אך נראה לי ששנת שרות יכולה להיות לא רק שנה של תרומה לעם ישראל, אלא גם תרומה לעצמך – זו שנה שיכולה לבנות ולפתח את האישיות, בעקבות כך שנפגשים בה עם הרבה אנשים שונים, ומתלבטים בשאלות ונושאים שלא נפגשו בהם עדיין. כל זה בתנאי שמגיעים למקום הנכון והמתאים.
בקיצור, שנת שרות היא שנה שיכולה לבנות בגלל הניסיון החדש שעדיין לא התנסו בה.
אבל, האוירה שנוצרה ולפיה כולן חייבות ללכת לשירות לאומי היא שגויה לדעתי, משום שלכל אחת יש את הדרך שלה שמתאימה לה ולאופיה לתרום, ולא כולם חייבים לעשות זאת באותה דרך. אין שום קדושה עצמית בשירות לאומי!
גם שנת מדרשה יכולה להוות תרומה לעם ישראל, כי היא יכולה לבנות את האישיות מהשורש, משום שבה מתעמקים בנושאים שונים באמונה, בתנ"ך ובהלכה שעוזרים להסתכלות עמוקה ונכונה יותר על המציאות, על החיים ועל כל מה שעובר עלינו. כך גם את הנסיונות החדשים (שבטוח תתנסי בהם, כי החיים תמיד מזמנים התמודדויות והיציאה "לעולם הגדול" חייבת להיות בשלב כלשהו) חווים מתוך הסתכלות עמוקה ואישיות חזקה ובנויה, שבהחלט יכולה לתרום לך ולעם יותר ממה שיכולה לתרום שנת השירות.
לסיום אני רק רוצה להוסיף שמכיון שלנשים אין מצוה של לימוד תורה, ועליהן מוטלת רק החובה ללמוד את ההלכות כדי שידעו מה עליהן לעשות, אין תשובה זו מתאימה לכל אחת. לימודי אמונה ותנ"ך הם לדעתי חשובים מאוד רק למי שמרגישה שהיא זקוקה לכך, מי שמרגישה שהיא רוצה תשובות עמוקות וידע רב יותר ממה שיש לה כרגע (כמו שכתבת שאת מרגישה).
מקווה שעזרתי לך, ותוכלי תמיד לכתוב לי שוב (תצייני בכותרת "עבור הודיה")
שתהיה לך בחירה מוצלחת, שבאמת תתרום לך ולעם בצורה הטובה ביותר,
הודיה.
