על רגע המוות וחששות ממנו

שלום!
המהרש"א בחידושיו על הדף מסביר את הגמרא באופן שעונה על שתי שאלותיך. הוא שואל: הרי אנו רואים בחוש שהרבה אנשים שנולדו בשבת אינם מתים בשבת? ועונה: רבא בר רב שילא שאומר בהמשך הגמרא על מי שנולד בשבת שנקרא קדוש גדול, כפי שהבאת, לא בא לחלוק על פנקסו של ר' יהושע בן לוי ולומר שאין זה נכון שמי שנולד בשבת ימות בשבת בתור עונש על כך שחיללו עליו את השבת. רבא בר רב שילא בא להוסיף על דבריו של ר' יהושע בן לוי ולומר שלא כל מי שנולד בשבת ימות בשבת, אלא רק מי שהוא קדוש גדול, כאותם הצדיקים שמשלימים את ימיהם (כמשה רבינו שנולד ונפטר בז' באדר, או דוד המלך שנולד ונפטר בשבת). כלומר אין זה עונש למי שנולד בשבת שימות בשבת, אלא מעלה גדולה,שנחשב לקדוש עליון.

אך ברצוני לציין נקודה נוספת. אני חושב שלא כדאי לנו לנסות לחשב את כל החשבונות הללו של המיתה והפטירה. "תמים תהיה עם ה' אלקיך". גם כשחז"ל מציינים אמירות כגון זו ששאלת עליה, הם מתכוונים לדברים עמוקים שיש בהם מסר חינוכי ואמוני, ואין כוונתם לגרום לאדם לפחד ולחשוש מסוף חייו. "בהדי כבשי דרחמנא למה לך?" (ברכות י ע"א) למה להתעסק עם הסתרים של הקב"ה? השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמנו אינה מתי יגיע הסוף, אלא מה תפקידנו עד שיגיע הסוף?
חז"ל מדריכים אותנו במסכת אבות (פרק ב' משנה י'): "שוב יום אחד לפני מיתתך". מתי יום מיתתנו אין אנו יודעים, א"כ כיצד נשוב יום אחד לפניו? מסבירים המפרשים שכוונת חז"ל להדריך אותנו לעשות תשובה בכל יום, משום שאין אנו יודעים מתי נמות, ואם ח"ו המוות יגיע מוקדם משציפינו נמצא שלא שבנו בתשובה בזמן בו היינו יכולים וצריכים לעשות זאת. כל עוד יש לנו את החיים, לא נתעסק בחישוב הקץ, אלא בחישוב הזמן הנוכחי. נשאל את עצמנו במה אנו צריכים להתקדם? האם אנו לומדים מספיק תורה? האם אנו גומלי חסדים במידה הראויה? האם אנו טובים מבחינה מוסרית ומידותית? אלו שאלות שאמורות להטריד את מוחנו. בחשבונות אלו עלינו להתעסק, כפי שכותב הרמח"ל במסילת ישרים (מההקדמה עד פרק ה').

שבעז"ה נזכה למלא את תפקידנו ויעודנו באופן השלם והנעלה ביותר!
איתי, חברים מקשיבים