ברצוני לדעת האם גישת היהדות לחיים הינה ש א: החיים הם רק סיבה ואפשרות לתורה, או ש ב: התורה היא אפשרות לחיות את ה'חיים' לפי הצו האלוהי.
שלום וברכה,
שאלת שאלה נהדרת ועמוקה. אם אני מבין נכון אז אנסח אותה כך: האם המטרה של בריאת העולם היא הופעת התורה, והחיים שניתנו לנו מאת הבורא הם האמצעי לכך, או שהמטרה היא לתת לנו חיים, והתורה היא האמצעי לחיות את החיים בצורה נכונה?
הרמח"ל בתחילת הפרק הראשון של מסילת ישרים כותב תשובה ברורה לשאלתך: "הנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, [שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה'] ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא… [והאמצעים] המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר צונו עליהן האל יתברך שמו".
ברובד הראשון ניתן להבין שהמצוות הם אמצעי חיצוני ואילו המטרה היא הדבקות בה'. אולם, באופן עמוק יותר – קיום המצוות הוא הוא הדבקות בה' בעולם הזה. החיים נבראו מכוח רצונו של הקב"ה להיטיב, וההטבה השלמה ביותר היא חיים של תורה ומצוות.
[אולם, עדיין לא מיצינו את העניין]. מי שיסתכל על המצוות רק כעל אמצעי בלבד לטובתו הפרטית, מפספס משהו חשוב.
במקומות רבים מבואר כי המטרה המרכזית עבורה נברא העולם היא להופיע את שמו של הקב"ה של הקב"ה בתוך המציאות בעולם הזה, עם כל חומריותה ושפלותה והסיבוכים שיש בה. בעולמות העליונים הכל רוחני ומובן מאליו, למלאכים זו לא חכמה כל כך גדולה לקיים את דבר ה', אך אנו בעולם הזה עם כל התאוות והיצרים הגשמיים והשליליים, שמקיימים את התורה מבחירה חופשית – הרי זה גדול לאין ערוך.
לכן, העולם בכלל והחיים שהקב"ה מעניק לנו בחסדו, נועדו על מנת שנלמד לקיים את התורה ועל ידי כך נופיע את שמו בעולם.
[אז רגע, האם אמרנו כאן דבר והיפוכו?]
האם הקב"ה ברא את העולם כדי להעניק לנו חיים, וחיי תורה הם החיים השלמים, או שהקב"ה ברא את העולם כדי ששמו יופיע גם בעולם הגשמי, והחיים שלנו הם אמצעי לכך?
[שתי תשובות בדבר:]
א. כאשר אנו עוסקים בשאלה "למה ה' ברא את העולם" יש לדעת, שאיננו עוסקים ברצון ה' עצמו, שאותו אין לנו יכולת לתפוס, אלא בהתגלות הרצון כלפינו. מבחינתנו מתגלות שתי מטרות בבריאת העולם, להיטיב ולגלות את שם ה', ושתיהן אמת, שתיהן גילויים של רצון ה'.
ב. ההטבה השלמה ביותר היא חיים שבהם אנו עובדים את הקב"ה לשם שמים, מתוך אהבה ורצון שיתגלה שמו בעולם. לכן, שתי מטרות אלו של בריאת העולם משלימות זו את זו.
[עוד נוסיף], כי גם חיים שאין בהם תורה ומצוות הם בעלי ערך. אם לחיים היתה משמעות רק אם הם מחוברים לתורה, היה צריך להיות שמי שאין באפשרותו לקיים תורה ומצוות, כגון גוסס ושוטה שפטור ממצוות – אין היתר לחלל עליו שבת או לעשות עבורו איסורים אחרים, שהרי אין טעם לחייו, וכמו כן היה צריך להיות ש"חולה סופני" שברור שסופו למות וזה ענין של זמן מועט בלבד והוא סובל ומתייסר וחי בגלל חיבורו למכשירים, יש לנתקו מהמכשירים ולאפשר לו למות במהירות וללא סבל. אך כידוע, חובה לחלל שבת גם על גוסס ושוטה, וגם על אדם שלא יקיים תורה ומצוות, וכן אסור לנתק חולה סופני ממכשירים. דבר זה נובע מהעובדה שלחיים יש ערך עצמאי גם כן שהרי "נשמה שנתת בי… אתה בראת, אתה יצרת, אתה נפחת בי" (מתוך התפילה), הנשמה היא אלוקית "חלק אלוק ממעל, והחיים הביולוגיים הטבעיים שלנו הם גילוי של אותה נשמה אלוקית.
כמובן שזהו גילוי יותר נמוך ובסיסי של ה' בעולם מאשר חיים של קיום תורה ומצוות, אך גם לחיים הפשוטים מצד עצמם יש ערך עצמאי וחשוב, ואילו חיים שמלאים בתוכן של קיום תורה ומצוות ולימוד התורה מהוים את המטרה המקורית והשלמה של בריאת העולם.
[לסיכום] – נמצא, שהתורה והחיים מחוברים יחד, כיההטבה השלמה של הקב"ה לברואיו וגילוי שלם של שם ה' בעולם הם על ידי חיים של תורה.
כל טוב,
טל.
