אמא שלי כועסת עלי סתם!

שלום רב!
אני מבינה שאת לא יכולה להסביר את תחושותייך בפני אמא שלך כשהיא שרויה בשעת כעסה, לכן אני חושבת שאולי כדאי לנסות לעשות זאת בשעת כושר, כשאמא רגועה, לשבת לצידה ולנסות בעדינות להסביר לה את הצד שלך באופן כזה שהיא לא תחוש מאוימת מדברייך, כלומר, לא עם אצבע מאשימה שתופנה כלפיה אלא להיפך, תאמרי שאת זו שלא מרגישה בנוח, שאת מרגישה נשפטת בצורה לא הוגנת ושזה מאוד מצער אותך שלא ניתנת לך האפשרות להביע את עצמך או להסביר את עמדתך כאשר את מואשמת. בחני את תגובתה, אם היא קשובה לך עדיין ולא מתפרצת לתוך דברייך המשיכי בכך שתאמרי לה עד כמה חשוב לך הקשר שלך איתה, קשר בין אם לבת ושאינך רוצה שהקשר יתמלא בתחושות של פחד ועוינות אלא שאת מאוד רוצה להרגיש שיש לך תמיד לאן לפנות, שיש לך אוזן קשבת שתבין אותך לפעמים… כדאי גם בהחלט לומר לאמא בשיחה כזו שאוהבים אותה מאוד, שהיא האדם הכי חשוב לנו, שהחום שלה והאהבה שלה – אין להם תחליף!!!
במידה ואת רואה באיזשהו שלב של השיחה שהדברים לא מתפתחים כמו שצריך, אני ממליצה מיידית לשים לה סוף, אין טעם להמשיך בדברים אם הצד השני אינו מוכן לקבל אותם.
מכאן האפשרות האחרת היא או לנסות שוב בשעת כושר טובה יותר, להפיק לקחים ע"י הבנת הגורמים לכעסה של האם ולנקוט אולי בגישה עדינה יותר, או מאופקת יותר, תלוי בלקח שהפקת מהניסיון הנ"ל… או לגלות סבלנות אדירה כלפי התגובות של אמא שלך שזה דבר קשה ביותר בהתנהגות של אדם קרוב אלינו כשהיא חוזרת על עצמה הלוך ושוב.
אני מאמינה שלא תצטרכי בעזרת ה' להתמודד עם הברירה האחרונה של סבלנות יתירה. בעזרת ה', השיחה שלך איתה תניב פירות ואם לא בשיחה הראשונה אז אולי בשניה או בשלישית.
זכרי, לבוא בגישה עדינה, כשאמא רגועה ושלווה ובאופן כזה שהיא לא תרגיש ש"באים אליה בטענות" אלא שאת משתפת אותה בתחושות שלך – דברי על מה שאת מרגישה, מה שעובר עלייך, איפה לך קשה.
עצה טובה יותר שאני יכולה לתת לך, יחד עם הניסיון לשיחה עם אמך כדאי לצרף תפילה מכל הלב וממש לבקש שתזכי לסיעתא דשמיא, שהקב"ה יעזור לך לומר את הדברים הנכונים ויעזור לאמא שלך לקבלם ברוח טובה – כל זאת מאוד מומלץ להקדים לשיחה שלך איתה ואולי גם כמה פרקי תהילים… אין ספק שזה יוכל לסייע.
מאחלת כל כך הרבה הצלחה ומברכת אותך על הניסיון והמאמץ להסתדר עם אמא ולא להכעיסה.
ישר כח ובהצלחה רבה!!!
אבישג, חברים מקשיבים.