אם אני לא יכוון, התפילה תתקבל?

שלום דוד!
ישר כח על ברכתך! אנו שמחים לדעת שאכן אנו עוזרים לאנשים שפונים אלינו.
לגבי שאלתך, הקב"ה דורש בתפילה את כוונת הלב, שהרי הגמרא דורשת על הפסוק "ולעבדו בכל לבבכם": "איזו היא עבודה שהיא בלב? הוי אומר זו תפילה" (תענית דף ב ע"א). אם התפילה היא עבודה שבלב מובן שיש לכוון בלב. אמירת התפילה בלא כוונה אינה עבודת הלב אלא עבודת הפה או השפתיים. ה"שולחן ערוך" פוסק (סימן ק"א סע' א') שאם אדם לא כיוון בברכה הראשונה של שמונה – עשרה, לא יצא ידי חובה בתפילתו. למעשה פוסק הרמ"א שאין לחזור על התפילה אם לא כיוון, משום שמסתבר שגם בתפילה החוזרת לא יצליח לכוון.
כך כותב ה"שולחן ערוך" (סימן צ"ח סע' א'): "המתפלל צריך שיכוון בלבו פרוש המילות שמוציא בשפתיו, ויחשוב כאילו שכינה כנגדו, ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכונתו זכה בתפילתו. ויחשוב כי אילו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוון בהם יפה לבל יכשל, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חוקר כל המחשבות".
כלומר ודאי שצריך לכוון בתפילה ואין לקרוא אותה כטקסט "יבש". אלא שביחס לקבלת ה' את התפילה שלא נאמרה בכוונה, יש לחלק בין תפילה ביחידות לבין תפילה בציבור. ריה"ל בספר הכוזרי (מאמר שלישי פסקה י"ט) מבאר שהיתרון של תפילה בציבור הוא שגם אם היחיד לא כיוון בתפילה, תפילתו עולה למעלה יחד עם תפילתם של כלל הציבור אליהם התחבר. כוונה שהיתה חסרה ליחיד משתלמת ע"י הציבור. כמובן שזה בדיעבד, למי שכבר התפלל בלא כוונה, לכתחילה יש לכוון בכל התפילה ולא לסמוך על הציבור.
עצות לכוונה בתפילה ניתן לראות בסימן צ"ח בשו"ע ובמשנה ברורה שם.
שיתקבלו תפילותיך ברצון לפני אדון כל!
איתי, חברים מקשיבים.