אז ככה: אני בת 14 עכשיו ויש לי בעיה. זה בעיה שמן הסתם יש אותה להרבה אחרים אבל אצלי זה במיוחד.
למשפחה שלי אין כ"כ אמצעים ולכן לא כל מה שאני רוצה אני גם מקבלת. מפריעה לי גם מאד העובדה שהחברות שלי מקבלות כל מה שהן רואות/ רוצות ואני צריכה להסתפק במה שיש לי ולשתוק.
זה לא שאין לי. יש לי. אבל יש דברים שאני רוצה "כי לאחרים יש" ואני יודעת שאין מצב שאני אקבל אותם.
השאלה שלי היא איך אני מתגברת על עצמי ולומדת להסתפק במה שיש לי? אני מנסה כבר הרבה זמן לעבוד על המידה המגונה הזאת שבי ולא תמיד אני מצליחה. איך אני עושה את זה? איך אני גורמת לעצמי לא לרצות כל מה שלאחרים יש ולהסתפק במועט?! 🙁
שלום רב לבת ה-14!
דבר ראשון, התפעלתי מאוד מהבגרות המשתקפת ממכתבך. רואים שאת יודעת לראות ולהבין את המציאות, ולא להאשים אחרים, אלא להבין שאת צריכה לעבוד על עצמך, ושבעצם העבודה היא אצלך. חשוב שתדעי, שהסתכלות כזאת על המציאות היא נכס שלא יסולא בפז. ובהמשך יובן בע"ה יותר מדוע.
אנחנו יודעים, שה' שולח לכל אחד נסיונות, ואם זה נשלח, הוא יכול לעמוד בזה.
אבל יש משהו יותר מדהים (לדעתי) ואכתוב לך סיפור חסידי אחד ששמעתי.
עשיר אחד נפטר ועלה לשמיים. דנו אותו לחובה.
אמרו לו:
-כל חייך אומנם נתת צדקה, אבל עשית זאת מתוך גאווה וכדי שכולם ישבחו אותך. לא היה אכפת לך מהעניים באמת, לא הרגשת את כאבם ולא הזדהת איתם.
העשיר החל לבכות.
בסוף החליטו לרחם עליו, ולהחזיר אותו לעולם בגלגול שני.
התחנן העשיר: אבל אל תעשו אותי עשיר בגלגול הבא! אם אהיה עני אוכל להזדהות ביתר קלות עם העניים, להבין אותם, לחוש אותם, לרחם. איך יכול מישהו שאוכל במסעדה היקרה ביותר כל יום לחוש את כאבו של מי שאין לו פת לחם? אם תעשו אותי עשיר, לא אוכל לבצע את התיקון שלי, של הנשמה שלי!
לא, אי אפשר. עליך לתקן את עצמך אך ורק בתור עשיר.
לבסוף, לאחר שגברו תחנוני העשיר, ריחמו עליו והסכימו שיהיה עני, אבל אמרו לו: רק זכור, שהנשמה שלך התחננה בשביל זה!
[גם הנשמה שלך התחננה בשביל זה!!]
באמת, הרי כל מטרתך בעולמך זה לעשות את השליחות שלך! אז המצב הזה, נשלח לך באופן מדויק לחלוטין, כדי שתוכלי לעשות את התיקון האמיתי, מבינה? (לאו דווקא זה שמתואר בסיפור)
וגם אם זה קשה, ונראה שלחברות קונים הכל, מה שיש לך, זו מתנה!
לא התכוונתי להגיד שאת עניה, אלא מהסיפור הזה אפשר ללמוד לכל סיטואציה בחיים, שכל דבר, כל אירוע, מצב וכו', זה מתנה! וצריך ללמוד מה את מקבלת ממנה, כדי להרוויח את הדברים החשובים באמת.
[ובתכל'ס מי שלדעתי באמת מרוויחה – זו את, ולא החברות שלך!]
כי החברות שלך תלויות בחצאיות, חולצות, וכו' וכו'
את לומדת לא להיות תלויה בזה! ללמוד לשמוח בלי זה!
ואחרי שהן תתחתנה, את בטוחה שימשיך להיות להן הכל? ואם לא? (ויש הרבה סיכויים שלא!) הן יהיו מתוסכלות (אלא אם כן הן תעבודנה על עצמן , כמוך) ואת תהיי מאושרת! כי את תלמדי לשמוח בקצת!!!
[ויש עוד דבר.
באמת לא משנה כמה יש לבן אדם. משנה השמחה שהוא שמח בכל דבר.]
ואני אספר לך תרגיל שיכול לעזור לך.
תנסי להסתכל על כמה דברים יש לך. למשל – יש לי חצאית כחולה כהה, מבד כל כך יפה, והיא מתאימה לי לכל כך הרבה חולצות, וכשאני לובשת אותה אני נראית כל כך יפה, ותגידי "תודה רב לך ה'!!!" תמשיכי ככה. אני בטוחה שאחרי כמה פריטים, את תרגישי שיש לך הרבה שמחה בלב. ותדעי לך – זה באמת מה שחשוב! כי אם יש מישהי שיכולה לקנות הכל אבל שום דבר לא מספיק לה, טוב לה? היא שמחה? היא ראויה שיקנאו בה? כל כך לא!!! היא אומללה! היא תלויה בכל כך הרבה דברים, שאפילו הם לא מספקים אותה!
ואת לומדת עכשיו להיות עצמאית! לא תלויה בדברים חיצוניים, שהשמחה שלך תבוא מבפנים!
תנסי אולי גם להודות לה' על דברים פנימיים יותר – רגשות, חברות, חוכמה שלך, זה שאת חושבת איך לתקן את עצמך ולא להתמרמר על אף אחד שאין לך כמו לחברות שלך וכו' וכו'.
אני בטוחה שתגלי שאת עשירה הרבה יותר מאשר כל חברותייך, ועבודת המידות שאת עושה עכשיו תעמוד לך לכל חייך!
"איזה הוא העשיר, השמח בחלקו!"
יותר מזה, אם תנסי לראות את המתנות שבמצב הזה (יחס כבוד לכסף, חוסר בזבזנות, וכו') תוכלי אפילו להודות לה' שנתן לך את המתנה הזו!
בהצלחה!
נחמה, חברים מקשיבים.