ישנם מס' אנשים שעשו לי עוול בתקופת הילדות,
ועד כמה שאני יודע אין סיכוי שהם יבקשו סליחה כי הם לא רואים את זה, אני לא יכול לדבר איתם על זה כי אלו דברים שאני מנסה לשכוח, אבל אני רוצה לסלוח ולא מצליח.
שלום!
התורה הזהירה "לא תטור", כלומר לא לשמור את הכעס בפנים, יש למחוק ולשכוח אותו.
לדעתי יש שני שלבים שעליך לבצע על מנת שתוכל להגיע לפתרון הבעיה:
א. נסה לברר עם עצמך מדוע אתה צריך שאותם אנשים יבקשו ממך סליחה. מדוע אין אתה יכול לסלוח להם גם בלי פנייתם אליך בבקשת הסליחה? כפי שכתבת, הם לא מעלים על דעתם שמה שעשו לך משפיע עליך עד היום והם משערים ששכחת מכל העניין. כלומר הם לא מתעלמים ממך מתוך רשעות, אלא מתוך חוסר ידיעה. עליך לחשוב על כך שאם הם היו יודעים כמה צער נגרם לך כתוצאה ממעשיהם, ודאי היו מבקשים את סליחתך. דון אותם לכף זכות וראה בעיניך כאילו כבר ביקשו ממך סליחה. הסיבה היחידה שהם לא מבקשים ממך סליחה היא משום שאין הם יודעים שהם פגעו בך, ואם היו יודעים היו מתחרטים על כך חרטה גמורה.
ב. הרמב"ם כותב בהלכות דעות (פרק ו' הלכה ו'): "כל השונא אחד מישראל בליבו עובר בלא תעשה, שנאמר 'לא תשנא את אחיך בלבבך', ולא הזהירה תורה אלא על שנאה שבלב; אבל המכה את חברו והמחרף את חברו, אף על פי שאינו רשאי, אינו עובר משום לא תשנא". הדבר הכי גרוע, לדעת הרמב"ם, הוא לשמור את השנאה בלב. אם אתה לא מצליח להוציא את הכעס מליבך בעקבות הדברים מהסעיף הקודם, הדבר הטוב ביותר שתעשה הוא לגשת לאותם אנשים ולדבר איתם על המועקה שיש לך ועל הצער שגרמו לך. יכול להיות שתהיה לך חוסר נעימות, אך זה יהיה לטווח הקצר. לטווח הארוך תוכל להרגיש הקלה נפשית רבה ושמחה גדולה על המעשה שעשית.
בהצלחה וחג שמח!
איתי, חברים מקשיבים.
