שלום לכם!
אני בת 17.
אני לא יודעת מה לחשוב. לפעמים אני חושבת שלאף אחד לא אכפת ממני. אפילו להורים שלי. כאילו הם פועלים מתוך אינטרסים אישיים, למרות שבברור אני רואה שהם עושים דברים שזה השקעה בי, ולא מקל עליהם ואפילו להפך. אבל גם על אנשים אחרים. אחים שלי, חברות שלי. פעם אפילו באתי בבכיה לאבא שלי, אחרי שרבתי הרבה עם אחותי, ואמרתי לו "אבא, מה יהיה אכפת לה (לאחותי) אם אני אמות. היא בטח אפילו לא תבכה. אני מרגישה שאם אני אהרוג את עצמי, לאף אחד לא יהיה אכפת". ב"ה, שלא תחשבו הפוך, בחיים שלי לא חשבתי בצורה רצינית על התאבדות. אני יודעת שזה דבר האסור מן התורה,
ואני לא מתכוונת להפר זאת.
ב"ה תמיד, הקדוש-ברך-הוא נתן לי כוחות נפש עצומים להתגבר על דברים כאלא.
כנראה שאני קצת או אפילו הרבה סובלת מהערכה עצמית נמוכה, ואני לא כ"כ בטוחה איך להתגבר על כך.
אשמח אם תוכלו לתת לי עצה או שניים. ואולי לתת לי הרגשה טובה…
אני מאוד אעריך את זה. תודה תודה תודה
יקירתי!!!
את ממש מזכירה לי את עצמי לפני כמה שנים לא רבות.פתאום את מרגישה לבד, כל העולם מרוחק ממך וזר לך, את זקוקה ליותר אהבה והיא איננה. הגיע הזמן לגלות קצת אהבה מתוכך, להתחיל לאהוב את עצמך גם בלי להיות תלויה באהבה של אחרים. למעשה כמעט כל אדם בשלב כזה מגיע לשאלות עמוקות בדבר עצמו. ה"אני" שלי,המשמעות,ומי יבכה אחרי שאמות (יש כזה ספר אבל שכחתי מי הסופר אולי תמצאי את זה בחנויות…). בשלב זה את מתחילה לגלות את עצמך וללמוד לאהוב את עצמך.
[השלב הזה חשוב!]
דבר ראשון הוא לא להבהל משאלות. אנחנו רגילים לקבל תשובות מיד אחרי השאלות. או שאנחנו מפחדים לשאול ופשוט לא שואלים וזה יותר גרוע!! את שאלת וכל הכבוד!
ותשובה?
את התשובה את תמצאי בעצמך. את עכשיו נכנסת למסע ארוך ומרתק אל תוך עצמך. זהו אולי שלב שתרגישי קצת מנותקת מהסביבה המוכרת שליוותה אותך עד כה. פתאום מתחילים להיות "קצרים" עם ההורים והאחים והאחיות, אי הבנות ומריבות קטנות ומעצבנות. אבל זכרי, את עכשיו בונה את עצמך ואת זקוקה למרחב הזה כדי לבנות. תתחילי לשאול את עצמך מה מיוחד בי? מהי משמעות חיי? האם יש תפקיד שאני טובה בו ואמצא שם את עצמי?.
גם אני התחלתי לחפש כל מיני כיוונים. לא תמיד הצלחתי אבל גם מכשלונות למדתי. ואגיד לך עוד, אני בת 23 ועדיין יש רגעים שאני לא מאושרת מעצמי ונכנסות כל מיני מחשבות של עצבות קודרת ונוראית כאילו לעולם לא אצא מהם. אבל אלו החיים כמו גלים עולים ויורדים. אוסיף ואומר לך משהו שאמרו גם לי. (אמרה ידועה של רבי נחמן מברסלב) זה נשמע נדוש אבל זה קשה לקיים! בכל דבר צריך למצוא את הטוב, נקודה טובה. גם בעצמך. אם קרה לך מקרה, או פדיחה ואת לא מרוצה ממה שקרה תנסי, אפילו בכח למצוא מה כן היה לטובה. אמרתי לך, זה קשה, זה מאמץ, אבל חשוב לנסות.
הכי חשוב זה החיפוש, ההתקדמות, למצוא את עצמך במקומות חדשים לגלות בעצמך כיוונים חדשים. כמובן לא להסתכן או לחצות גבולות, הנה לך הזדמנות טובה למצוא את הגבולות של עצמך, התחלה וסוף. אני ואת וכולנו במסע ארוך ומעניין אל תוך החיים.
נ.ב
אשמח לקבל תגובה. תשתפי אותי בעוד מחשבות ואני אשתף אותך בע"ה
esteramin@hotmail.co.il
אסתר, חברים מקשיבים