בני עקיבא ?!

שלום לך!
אני ממש מבינה את הרגשתך בגלל שחוויתי דבר דומה כשאני עשיתי שרות לאומי ואני אנסה לענות לך מה שעניתי לעצמי ובע"ה אני מקווה שזה יעזור…
גם אני מאוד רציתי לעשות שירות לאומי בעיירת פיתוח כדי לעבוד עם ילדים ונוער במצוקה. כשבאתי לבדוק את המקום, באו בנות שרות ששירתו לפני שנתיים ולפי היחס שקיבלו, היה נדמה שהן עזבו רק אתמול…
הצוות הרבה לספר עליהם והתלמידים זכרו אותם בהערצה. כשראיתי את זה, זה היה קצת מלחיץ… שאלתי את עצמי אם גם אצלי זה יהיה ככה.. אם אני אעמוד בציפיות..
כשנכנסים למקום חדש, זה נותן תחושה טובה כשבאים למקום בלי זיכרונות קודמים מיוחדים, כך את יודעת שגם אם לא תצליחי מי יודע מה, לפחות לא תהרסי ואין ציפיות גבוהות ממך…
יכול להיות ששמעת מה אמרו על הבנות ותהית אם את תעמדי ברמה המבוקשת ותצליחי להעפיל לרף הגבוה שהם הציבו וחשבת אולי יש טובות ממך.

השאלה המרכזית שאת צריכה לשאול את עצמך היא: מה הילדים או הנוער שאיתם את רוצה לעבוד צריך? מה הדבר העיקרי שחסר שם ושאותו את יכולה ורוצה להעניק להם?
הנוער הזה לא צריך בת שרות מהוללת שיודעת לארגן את הפעילויות הכי מדהימות או זאת שיודעת לצייר הכי יפה או כשרונית באופן יוצא מן הכלל.. מה שהם צריכים וכל כך רוצים זה מישהי שיהיה אכפת לה, מישהי שתקשיב להם, מישהי שתאמין בהם שהם משהו מיוחד, שתהיה חברה שלהם ותהיה לה הרבה מוכנות לעזור ובמילה אחת: אהבה והרבה ממנה.
לפי מה שאני מרגישה ממכתבך, יש לך רצון אמיתי וכנה לעזור, את מוכנה להשקיע ובחרת ללכת לעיירת פיתוח לא מאלו המפורסמות משום שמה שעומד נגד עינייך זה הרצון להעניק ולתת ולכן אני חושבת שאין לך מה לדאוג בכלל, האכפתיות שלך – זה מה שיעשה אותך טובה, לא פחות משאר הבנות שהיו שם קודם!

כשאנו מנסים לבחון דברים בצורה שכלית, לפעמים אנו חושבים: אולי יש טובים מאיתנו??
אם אדם שמצייר, יפסיק לצייר כי היה פעם פיקסו ונגן יפסיק לנגן משום שהוא כלום ליד בטהובן, העולם שלנו לא יתפתח.. זה שיש אנשים טובים מאיתנו בכל מיני תחומים, זה לא צריך לאיים עלינו מכיוון שאיך שאת תעשי את זה, אף אחת לא יודעת לעשות משום שאת צריכה להוציא לפועל את הכוחות המיוחדים שלך ואין לך תחליף! – הקב"ה כיוון אותך למקום הזה ויש לך את כל מה שצריך כדי להצליח.
ההצלחה היא לא שיגידו שאת טובה כמו השאר אלא שתדעי שנתת מה שיכולת לתת, ועשית זאת באמונה ובאהבה.

תנסי לראות את המקום שהגעת אליו כאתגר, כהזדמנות! במקום לחשוב: "היו כ"כ טובות לפני ואולי אכשל.." חשבי: "אם לפני הצליחו לעשות פה דברים כל כך נפלאים, גם אני יכולה לתרום המון". זה מראה שאפשר לעשות מלא דברים ולתרום הרבה עד כדי כך שזוכרים מישהי מלפני 10 שנים, זה מראה שהאנשים שם יודעים לפרגן ולהעריך, שיש נכונות ורצון לשיתוף פעולה עם הבנות ושהם מחכים בדיוק למישהי כמוך שבאה עם המון רצון לתרום ולעזור!

אחרי השנה שלי בשרות לאומי, אני לא יכולה להגיד לך שכל אחד ואחד מהצוות חשב שאני הייתי הכי טובה שם, היו כאלו שאהבו יותר והיו כאלו שאהבו פחות, אין צורך לפחד מזה..
מה שחשוב זה שאני יודעת שהילדים העריכו כל חיוך, כל חיבוק וכל מילה טובה שאמרתי להם – "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם".
ברגע שמראים להם אהבה, הם יודעים להעריך וזוכרים אותך בלבם.

ולסיום,מניסיון, ברגע שמתחילה שנה חדשה, בהתחלה מדברים על הקודמות אבל אחרי חודש את תיכנסי לעניינים וזה בכלל לא יטריד אותך.
תאמיני בעצמך, אין לך מה לחשוש כי יש לך בדיוק את מה שצריך ולפני שתשימי לב השנה הזו תעבור ואת תהיי זו שיזכרו כי השנה הזו עוברת כל כך מהר ואפשר לעשות המון!
אני מאחלת לך המון הצלחה ושמחה במה שאת עושה, שתזכי להרבה סיפוק בשנה הזו!

יישר – כוח !

רונית, חברים מקשיבים.