האם להדריך?

שאלתך הארוכה הסבה לי עונג רב. הלוואי וכולם היו כל כך רגישים לאחרים, כמוך. דברייך נובעים מדאגה אמיתית וכנה לחברה שמסביבך, דבר המעיד על בגרות ואחריות גדולה. כשאלתך, תשובתי ארוכה וזאת למען תקבלי מענה על הטמון בליבך. לפני שאתחיל, מה שלומך? איך את מסתדרת? מחזיקה מעמד? משאלתך נדמה כאילו את אטלס המחזיק את העולם על גבו (מכירה?).
כאמור, שאלתך דורשת עיון רב, שהרי הרבה עניינים כלולים בה. אנסה להתייחס לכולם, עד כמה שידי מגעת. ממך אני מבקש רק מעט סבלנות. למען הגינות הדיון אומר שלא רק שלא הייתי מדריך, גם לא הייתי בבני עקיבא או בתנועת נוער אחרת. בכל זאת, אני עוסק קצת בנושא וגם אם לא, מאוד רציתי לייעץ לך.
שאלתך העיקרית היא בדבר הדרכה בסניף בנ"ע, אשר בו הרמה הדתית אינה גבוהה. בנקודה זו, אני מאוד מסכים עם אחותך. ברצונך להיות מדריכה, את מבקשת לשנות ולהשפיע ומה טוב יותר מזה? חבל מאוד שהרמה הדתית בסניף בו את נמצאת נמוכה מאוד, אבל הגיע הזמן שמישהו יקום ויעשה מעשה! אולי את? ודאי שמשימה זו אינה פשוטה, אך ממתי זה מפחיד אותנו? כל חיינו בנויים מירידות ועליות והאדם השורד הוא זה שיודע להתמודד עם משברים ולהתעלות מחדש. זכרי: כל ייעודנו בעולם הוא לתקן ולהשפיע!
בדברייך את מעלה דילמה אמיתית ופרקטית, שהתלבטו בה גדולי המחנכים. השאלה: איך לעניין חניכים (או תלמידים) מבלי לאבד את המטרה? היא שאלה קשה מאוד. אני לא מנסה לייאש אותך חלילה, אלא להיפך, לתת לך תקווה. חשבי, איך את יכולה לגרום לחניכייך להתעניין ולהשתתף בפעולה ועדיין, להעביר מסר מסוים. תשובה מדויקת אינני יכול להמציא לך, משום שמעורבים כאן גורמים רבים שאני לא יודע והם לא בשליטתי. נסי למשוך ולגרות אותם. זרקי עליהם אחריות. הקשיבי להם והראי שאכפת לך מהם, זה לא בושה! לבסוף, תגיעי לאיזון המתאים בו גם תחנכי אותם וגם תשחקי אתם. שימי אל ליבך לא לדבר יותר מדי גבוה. התקדמי עימהם מדרגה אחר מדרגה. אם תקפצו מדרגות – תיפלו. העצה החשובה ביותר, שאני יכול לתת לך, היא: אל תנסי לחנך אותם על פי המצב האישי שלך, אלא על פי המצב האישי שלהם. אם הם נמצאים ברמה נמוכה ממך, רדי ועזרי להם מהנקודה בה הם נמצאים. אל תשאפי ללכת יותר מדי רחוק. לכי צעד אחר צעד ובדקי שהם מאחורייך. אם אבדת אותם, לא הצלחת במשימתך.
את מספיק ישרה עם עצמך, בשביל לומר שאת אוהבת להדריך ושהדבר מסב לך עונג. משום מה, את רואה בכך דבר פסול ואינני מבין למה. דברים רבים אנו עושים בחיינו הקצרים שלא ברור לנו מדוע אנו עושים אותם, דברים אלו קשים לנו, ולמרות הכל אנו ממשיכים לעשות. את נוגעת בעצם בשאלה מאוד יסודית לגבי המצוות. אצייר לך ציור וחשבי מה דעתך בנושא. אדם נותן צדקה לחבירו העני. את קיום מצוות צדקה ניתן לראות בשנו אופנים: א. האדם כל כך רגיש לצרכיו של חברו וכשראה שחסר לו, רצה כל כך לעזור. ב. אם רוצים לקיים מצוות צדקה במלואה צריך לתת על אף שאנו לא רוצים, משום שאם אנו מעוניינים במצווה והיא גורמת לנו אושר, הרי שעבדנו את עצמנו ולא את הקב"ה. הגישה השניה שציינתי תואמת את ישעיהו ליבוביץ (אם את מכירה). לעניות דעתי, חייבים לקבל את גישתו ברמה הכללית, כלומר אנו עושים את כל מה שהקב"ה מצווה אותנו, גם אם לא מבינים, שהרי אנו עבדים של הקב"ה. אבל בנוגע לפרטים, אני מאוד חולק עליו. מי אמר שהעובדה שטבועים בנו רגשות אנושיים זה רע? אולי כך הקב"ה רוצה שנהייה? הייתי אומר להיפך: עצם העובדה שאת כל כך רגישה למצבם של החניכים בסניף זה מראה עד כמה ערכי התורה והמצוות טבועים בך וזה דבר נפלא. חז"ל אומרים שהאבות קיימו תרי"ג מצוות, למרות שהתורה נתנה הרבה אחרי שנפטרו. מה משמעות הדברים? חז"ל רוצים להביע, שלמרות שלאבות לא היו תרי"ג מצוות, עדיין קיימו את מהות המצוות, כלומר את הערכים המסתתרים מאחורי כל מצווה ומצווה.
את חוששת, שגם את תתחילי להדריך, תפלי בהמשך הדרך. חששך זה, נובע משתי סיבות ואנסה להתייחס אחת לאחת: ראשית, בנוגע להנאה שאת מקבלת בהדרכה. לדעתי, כשתתחילי להדריך, לא רק שרצונך לא ידעך, אלא הוא יוסיף ויפרח. העובדה שאת אוהבת להשפיע על אנשים לא תיגמר כשתהיי בתוך הדבר האמיתי. שנית, את חוששת שפשוט ימאס לך. על פי מה שהתרשמתי עד כה את בחורה מאוד אידיאליסטית וערכית ואת גם מציינת שאת אוהבת את המקצוע, כך שלא נראה לי שתהייה בעיה. שני דברים חשובים ברצוני להדגיש: 1. עבודה העוסקת בחינוך והדרכה היא עבודה מאוד קשה. ראיתי את זה אצל חברי ללימודים, שהיו מדריכים. לפעמים, לא תוכלי לישון בלילה כי תחשבי איך להשפיע ולמשוך את החבר'ה. לא אתפלא אם כבר את לא ישנה בלילה. זכרי גם בזמנים הקשים ביותר לאן את חותרת. הסתכלי קצת קדימה וראי כמה חשובה מטרתך. 2. למרות נבואתי שלא תפלי, יש לזכור שלא נביא אני ולא בן נביא. יתכן מאוד שאתבדה ויהיה לך יותר מדי קשה. בכל זאת, לדעתי, כדאי הוא הניסיון. איך תדעי אם לא תנסי? כשתינוק גדל, הוא נופל הרבה ובוכה, אבל בסוף הוא לומד ללכת ולרוץ. החיים מלאים הפתעות, כפי שכבר הזכרתי. מדי פעם, האדם לוקח על עצמו משימות, שלא תמיד הוא עומד בהם. הייחוד באדם, שהוא קם אחרי הנפילה, אפילו שזה כואב, מארגן את עצמו וממשיך קדימה, תוך כדי הסקת מסקנות.
את חוששת, שלא תוכלי להעביר את המסרים הרצויים, כל ההתקדמות של החניכים תהיה אך ורק מדוגמה אישית ובשביל מה להתאמץ? דעי לך שחניכים קולטים הרבה מאוד. לעולם לא יווצר מצב שהם לא למדו בכלל. התסריט הגרוע ביותר הוא שהם למדו מעט. כאן, אני גולש להנחה המובעת בסוף דברייך, בה את רואה את האפשרות שיילמדו מתוך דוגמה אישית כשלילית, עדי כדי כך שלא שווה להתאמץ. דוגמה אישית זה דבר חשוב מאוד! לפי איך שאת הצטיירת בעיני, הלוואי וחניכייך יקחו דוגמה אישית וינהגו כמוך. חשבי איך את רוצה שהם יראו אותך והשקיעי בזה. נסי לגרום להם לשאול ולהתעניין מדוע את עושה כך ולא אחרת.
הנקודה האחרונה שאתייחס בשאלתך היא על חשיבות ההדרכה. ללא חינוך והדרכה יהיה לנו עולם ברברי. חשבי מה היה קורה אילו כל אדם היה צומח על פי טיבעו. האנושות לא היתה הרבה יותר טובה מהחיות. אין שום תרבות וחשיבה. ברור אם כן, שההדרכה משפיעה על החניכים. יתכן שאנשים שונים, דורשים השפעה קצת שונה, אך כולם דורשים השפעה והכוונה. בנוסף להשפעה על החניכים, אין לי ספק בדבר שגם החונך עצמו מושפע. כשנותנים גם מקבלים. יש כאן מעבר דו-סטרי! היהדות סולדת מיחידי סגולה שמסתגרים בארבע אמותיהם. לדעת הרמב"ם במורה נבוכים, פסגת השאיפה של האדם הוא האדם החכם, המשכיל, המתוקן במידות וגם המנהיג. החינוך משפר את הרגש והתכונות שבכל אדם.
אוסיף עוד דבר חשוב שאליו לא התייחסת. זכרי את בסה"כ בחורה בגיל התיכון שגם לה יש חיים ולימודים. גם את צריכה לפתח את עצמך ואם ההדרכה תפגע בך זה לא שווה כלום. בשביל שאדם ילך וישפיע על אחרים, הוא צריך קודם כל לדאוג שהוא בסדר. אחרת שני הצדדים יפסידו.
בתחילת דברי הזכרתי שלא הלכתי לתנועת נוער והיום אני מצטער על כך. למען האמת, אני דוחף את אחותי הקטנה שתלך, משום שלדעתי זה מאוד חשוב. בדיעבד, אני מאוד מצטער שלא ניתנה לי ההזדמנות להדריך ולהשפיע ואת זה אני מנסה לתקן קצת עכשיו, בכך שאני מייעץ לך. מקווה אני שהבנתי נכון את שאלתך וכן, שהתייחסתי לכל פרט בה. אם הצלחתי לעזור לך לחשוב על זה – לו יהא זה שכרי! יישר כח גדול (או שקוייאאעך, אם את מעדיפה)!!! עלי והצליחי!!! אין את חייבת לקבל את דברי. לדעתי כדאי מאוד שתתייעצי גם עם מדריך מנוסה. בכל מקרה, אני מקווה מאוד שעזרתי ואשמח לשמוע תגובות לחיוב ולשלילה.
בברכת חברים, לתורה ולעבודה
אמיר