אתם לא מבינים את החרדים בכלל!

ראשית, סליחה על העיכוב הגדול במתן התשובה. היה לנו הרבה עומס אבל טוב מאוד ששלחת את שאלתך, כי העלית עניין שבאמת חשוב מאוד מאוד לעסוק בו.
[הכיוון הכללי שלך, ביחס הכללי לציבור "החרדי" כל כך נכון], וגם אני חושב שהוא לא מספיק בא לידי ביטוי בציבור "הדתי לאומי", וחבל. החרדים הם אחים שלנו, שיש לנו כל כך הרבה מה ללמוד מהם – כמובן, בלי לבטל את דעותינו ובכך אעסוק בהמשך. חוץ מזה, המכנה המשותף בין כולם הרבה יותר רחב מההבדלים הקטנים: כולם מאמינים בי"ג עיקרי האמונה, כולם קיבלנו על עצמנו תרי"ג מצוות, כולם משתדלים לעשות גם מעשים טובים.
למעשה נראה לי שככל שאדם פחות מבוסס בדעתו כך הוא יותר מפחד מדעות אחרות ולא רואה בהם את הדברים הטובים, ומאידך ככל שדעתו של אדם יותר מבוססת כך הוא לא פוחד מלהעריך את מי שחושב אחרת, וללמוד ממנו כל דבר טוב שודאי קיים בו. הוא לא פוחד לדבר עם מי שחושב אחרת ממנו ואינו חושש להיות פתוח להשתכנע שהוא טועה, כי הוא מחפש את האמת, ולא את תחושת הניצחון.
[נקודת מוצא לכל דיון הוא שכולנו משתדלים לעשות את מעשינו לשם שמים]. כמובן אני לא מדבר על כל אדם כפרט, אלא על הציבור בכללו, בודאי לרציניים שבכל ציבור וציבור. ככל שכל צד ירגיש שהצד השני מכיר בכך, מעריך אותו ואוהב אותו גם אם הוא חולק על חלק מדעותיו – כך תגבר האהבה בין הצדדים. לצערי הגדול, בשני הציבורים יש רבים שמזלזלים בציבור השני, אינם מסוגלים לראות את הדברים המשותפים ואת הדברים שאפשר ללמוד זה מזה, וממש חבל. ההפסד כולו של כל אחד שלא מסוגל להשתחרר מהפרטיות, שלא מסוגל להעריך אחרים שנראים שונה ממנו וללמוד מהם כל דבר טוב.
כמו שכתבת, בציבור החרדי יש המון אהבת ישראל (שבאה לידי ביטוי בקירוב עם ישראל לאביהם שבשמים, במפעלי חסד) המון אהבת תורה (שבאה לידי ביטוי בהשקעה אדירה למענה בקרב רבים המוותרים על חיי נוחות), המון מידות טובות, המון ציות לגדולי הדור, ועוד המון דברים טובים.
ולאור כל זאת אתייחס לשאלותייך.

[בעניין לימוד ספרי אמונה בציבור החרדי] – שאלת 'היעלה על הדעת שאדם שבוחר לחיות בדרך חיים חרדית לא יברר עד הסוף את הדרך הזו'? את דברי בנימין לא צריכים לפרש כזלזול בציבור החרדי. על כך אספר לך סיפור אישי. פעם ישבתי ליד אברך חרדי (שלמד כמה שנים טובות) באוטובוס, והתפתחה בינינו שיחה 'חמה', תרתי משמע. תוך כדי השיחה הוא אמר לי: תשמע, חבל לי עליך. אני רואה שאתה לומד תורה ומקפיד במצוות, בקיצור – איכפת לך, וחבל לי שיש לך כאלה דעות משובשות. בבקשה ממך, תלך לישיבה חרדית ותספוג קצת השקפה אמיתית! עניתי לו: אתה יודע מה? אחד הדברים שתמיד רציתי לעשותם הוא ללבן פעם אחת את נקודות הויכוח בצורה יסודית עם מישהו חרדי. מה דעתך שנכתוב אחד לשני בצורה מסודרת, כל אחד יאמר כל מה שיש לו לאמר – וכך כל אחד יכיר את השני יותר, והאמת תתלבן? באמת שמאוד הייתי שמח אם הוא היה מסכים אבל הוא פשוט התחמק. בהתחלה לא הבנתי למה, הרי הוא היה כל כך נלהב כשניסה 'להציל' אותי! כשתהיתי על כך הוא הסביר לי שבישיבה אצלם עוסקים רק בלימוד ש"ס ופוסקים, אבל בכל מה ששייך ללימודי אמונה ההדרכה היא שאין לעסוק בכך בהעמקה אלא רק לשמוע שיעורי השקפה וזהו. נוכחתי בכך באמת תוך כדי השיחה – לא היו לו תשובות כנגד הטיעונים שהיצגתי לו על סמך מקורות. וזה לא רק אצלו, ככה זה בכל הישיבות החרדיות. לא לומדים סוגיות אמוניות לעומק (מלבד אולי מי שתפקידו לקרב את עם ישראל), ובודאי לא לומדים בכתבי הרב קוק שהעמיק בכל עניין הגאולה בדורות האחרונים. וביחס לראשי הישיבות, קשה לומר אבל גם הם לא מעמיקים בעניינים אלו, וזה לא זלזול בהם – הם עצמם אומרים שהכי טוב זה לעסוק רק בעניינים עיוניים-הלכתיים (מלבד מוסר, אבל מוסר זה לא אמונה) ובענייני השקפה "אין לנו אלא מה שקיבלנו מרבותינו". זה טוב ויפה אבל לדעתינו זה לא נכון להשליך בצורה אוטומטית את דברי גדולי הדורות הקודמים על מציאות דורינו, כי משהו השתנה! זהו גלגל חוזר, כי כשלא יודעים שאנחנו בתחילת תהליך של גאולה – לא לומדים את מה ששייך לכך לעומק, וכשלא לומדים מה ששייך לכך – לא יודעים…
כתבת "רציתי לציין שרוב בני הישיבה החרדים מכניסים בכיס הקטן את בני הישיבות שלנו מבחינת ידע תורני ועבודה על המידות". אני לא יודע על מה את מסתמכת, אבל כמי שמכיר את המציאות קצת מקרוב אני יודע מהיכרות אישית שבכל הישיבות, גם "החרדיות" וגם "הלבנות" יש רבים מאוד עם ידע תורני נרחב ועם מידות מצויינות. מה שנכון הוא שבישיבות החרדיות יש באופן כללי יותר דגש על עיון בדיני ממונות, ובישיבות הלבנות יש לדעתי יותר איזון של לימוד תורה בעיון מכל צדדיה, כולל הצדדים האמוניים. כמובן, אני מתכוון למי שלומד כמה שנים טובות (לא רציתי להיכנס להשוואה הזו אבל גם לא יכולתי להשאיר את דברייך כמו שהם, כי כתבת פשוט לא נכון).
הסיבה שלא מעמיקים בישיבות תיכוניות ובאולפנות בתפיסת העולם החרדית היא אותה סיבה שבישיבות קטנות חרדיות לא מעמיקים בתפיסת העולם הדתית לאומית – בדרך כלל זה מבלבל בגיל צעיר, ויש לבסס את דרך החיים שלך תחילה. אומר לך כי בשנים שלאחר גיל זה קיימת פתיחות הרבה יותר גדולה בישיבות "הלבנות" להכיר וללמוד מתוך ספרי רבנים חרדים, מאשר להיפך. לצערי הגדול, לא תמצאי את ספרי הרב אברהם שפירא למשל, ראש ישיבת מרכז הרב, בישיבה חרדית, ואפילו לא את השותי"ם ההלכתיים של הרב קוק. זו גם אחת הסיבות שאני מודה לה' שזיכני ללמוד בישיבה שבה לומדים את דברי כולם, ויודעים שגם אם יש בינינו כמה ויכוחים זה לא סיבה להחרים את ספרי הצד השני.
[ביחס לפתיחות] – אכן ודאי שפתיחות חסרת גבולות אינה נכונה, ורבים מאוד בציבור הדתי לאומי מבינים זאת, והם מדקדקים בכל פרטי המצוות כקלה כבחמורה, לא יכניסו לביתם טלויזיה, עיתונים עם תמונות שליליות וכו'. יחד עם זאת, דורינו שטוף בכל כך הרבה התמודדויות ולכן הפיתרון לטווח הארוך הוא לבנות עוצמות פנימיות, שיגרמו לכך שלא יהיה צורך במחסומים. אביא לך דוגמא קטנה הממחישה זאת – שירות צבאי.
אחת הסיבות המרכזיות לכך שהציבור החרדי אינו תומך בשירות צבאי – ואולי המרכזית שבהן – היא חשש להדרדרות מבחינה רוחנית. חשש זה יש לו הרבה על מה שיסמוך, ורבים אכן 'נופלים'. אנו אומרים על כך – אכן, מי שיש לו חשש שיתקלקל טוב יעשה אם יבנה תחילה את הקומה הרוחנית כראוי. אבל חשש זה לא צריך לגרום לשיתוק מוחלט! המציאות מוכיחה שכל מי שלמד כמה שנים לפני השירות הצבאי רק השפיע על סביבתו, וודאי שלא "הדרדר". בישיבה בה אני לומד הכרתי עשרות שהתגייסו וחזרו לספסל הלימודים, כולם מלאי עוצמה אמונית לפני הגיוס ואחריו. אגב, חלק מהסיבה לכך היא העיסוק בספרי אמונה, שמעצים את הכוחות הפנימיים ואת היכולת להתמודד.
[כתבת – הציבור החרדי הרבה יותר טוב מבחינה דתית!] אכתוב בקיצור ואצרף לך קישור (זה אפילו חרוז, בלי כוונה!) בציבור הדתי לאומי יש חלק גדול מאוד שבלעדי החינוך שקיבל במוסדות החינוך הד"ל אין לדעת היכן הוא היה היום. המוסדות של הציבור הזה קיבלו בזרועות פתוחות רבים שהיו רחוקים מאוד מהדת. יחד עם זאת, ככל שעוברות השנים יש רבים מאוד מאוד שמאמינים שהמדינה היא אתחלתא דגאולה ויחד עם זה מקפידים על קלה כבחמורה והם יראי שמים בתכלית. אם בעבר היו רק מספר מועט מאוד של תלמידי ישיבות שלומדים תורה בעיון ולומדים גם את "תורת הגאולה", היום יש הרבה והם הולכים ומתרבים. בנוסף, יש בזמן האחרון התעוררות גדולה בקרב הציבור הזה לכל מה שקשור לאחריות כלפי המצב הרוחני של עם ישראל (מכון מאיר, ראש יהודי, עשרות גרעינים תורניים ברחבי הארץ, דוכני מעייני הישועה, וזו רק רשימה חלקית). אצרף קישור לתשובה של הרב שמואל אליהו – דתי לאומי או חרדי?
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=31827

[כללו של דבר]: לא ניתן לנקודות הויכוח בינינו לטשטש את המשותף והמאחד. כולנו עם אחד, למרות החלוקה הטכנית בין "ציבור חרדי" ל"ציבור דתי לאומי" שנאלצתי להשתמש בה בתשובה זו. כולנו משתדלים לעבוד את ה' לפי מה שעינינו רואות, לפי מה שרבותינו הדריכו אותנו, כולנו מעריכים איש את רעהו ויודעים שבסך הכל כל אחד תורם תרומה חשובה לעם ישראל, איש איש והדגשתו המיוחדת. כיון שאנו חיים בארץ אחת, אז גם אם לא נרצה המציאות היא שכל ציבור מושפע מהציבור השני לטובה, מכל הבחינות, ואני מאמין שלא רחוק היום ובו כבר החלוקה בין "הציבור החרדי" ל"ציבור הדתי לאומי" תהיה נחלת העבר.
חיים טובים ושמחים!
יעקב, חברים מקשיבים.
ychn@walla.com
וראי עוד:
איך להתייחס לחרדים? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=35281