יש לי חברה שהיא תלמידה בבי"ס חילוני ובשנה האחרונה יצא לה להתקרב ליהדות ולגלות את העולם האמיתי והיא נורא רוצה לגרום לכל חבריה לכיתה ללכת בעקבותיה והיא ניסתה בכל מיני דרכים וזה לא כ"כ הצליח… חשוב לציין שרוב דיעותיהם הם שמאלניות בקיצוניות יתרה והם ממש נגד היהדות. אשמח לקבל את עזרתך מה לעשות בנידון ואיך היא יכולה לגרום להם לחזור בתשובה בלי לחשוף את זהותה…….
אשמח אם אקבל תשובה עד יום חמישי כי אז תסתיים השנה
ואנחנו נורא רוצות שהם יחשבו על זה בחופש…
שלום – בתקווה שהתשובה מגיעה בזמן… ואם לא, אז סליחה על העיכוב.
ב"ה שאנו שבים אל אלוקינו שבשמים, הלוואי ונזכה ללמוד מחברה שלך את האומץ את הגבורה את הישרות לדבוק באמת על-אף כל הקשיים והשינויים, האישיים והחברתיים. וב"ה שאיננה אגואיסטית ורוצה להשפיע על חברותיה לגלות את האור – אור התורה ולא להשאירם כעיוורים באפילה.
אך צריך לזכור ששינויים אלו לוקחים זמן רב ומוכנות פנימית (מן הסתם תהליך דומה עבר על חברתך) ואם באדם יחיד קל וחומר בחברה שיש בה אנשים שונים, דעות שונות, נשמות שונות. זהו מהלך ארוך הדורש סבלנות, לא זו הנובעת מאדישות, מחוסר אכפתיות אלא מהכרה שככל שהדבר גדול ומורכב יותר הוא לוקח יותר זמן. כדוגמת האדם שהתפתחותו הגופנית לוקחת כ20 שנה לעומת החיות שהתפתחותם היא לכל היותר שנים ספורות.
אינני בא להרפות חלילה אלא ההפך, המלאכה רבה, אך אסור שזה יהיה רצון ילדותי שכולם מחר יהפכו לצדיקים ואם לא – שוברים את הכלים, יש לתעל את הרצונות לאפיקים הנכונים.
אז מה עושים? איך מקרבים? – שאלה גדולה שאלת! עסקו בה גדולי עולם ובפרט בדור הזה (עלי לציין את העלון "מעייני הישועה" שעוסק בזה בתדירות גבוהה, חלק מהרעיונות משם) אעפ"כ אכתוב ממה שבאמתחתי.
א. אהבת ישראל – היסוד לקירוב רחוקים הוא אהבה, מפורסם בשם הגר"א שמי שלא יכול להוכיח באהבה ובנחת פטור ממצוה זו. אהבה לא בתור אמצעי למטרה אלא כערך בפני עצמו כביאורו של הרב צבי יהודה קוק על המשנה באבות (א, יב) "הלל אומר וכו' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" לא נאמר אוהב את הבריות כדי לקרבן לתורה אלא אוהב את הבריות!! וממילא מתוך האהבה מקרבן לתורה. כדוגמת אמא שמתוך אהבתה אל בנה מחנכתו, ולא כדי לחנכו אוהבתו.
איך מגיעים לאהבת ישראל? זו לא אהבה כמו שאנו אוהבים שוקולד (או שלא..), אהבה שאינה תלויה בדבר, אע"פ שהם שונים מאתנו ולעיתים סותרים ורומסים את מה שבנינו (שמאלנים,שונאים את הדת וכדו'), עדיין נאהב אותם משום שרב המשותף על השונה. מה המשותף? ישראל, שנינו ישראלים, כל אחד הוא איבר מהיצירה הישראלית, הנשמה הישראלית (נושא זה צריך לימוד מעמיק בד בבד עם העבודה המעשית – שמירת הלשון).
ב. התקדמות אישית – ככל שיותר נגדל אנחנו במידות, בתורה ובמצוות. ילמדו להכיר את התורה דרכנו, את הטוב, החסד והיושר הגנוז בה. אנשים שחזרו בתשובה מספרים שגורם לשינוי הוא המפגש עם אנשים אידיאליסטים, בעלי רצון לעזור, לשפר, אפילו ללא מילים. (חוקרים סוברים ש90% מהתקשורת הבין-אישית היא ברגשות המועברים במפגש ורק 10% בתקשורת מילולית!!). ככל שלאנשים יהיה נעים בחברתה, חברות אמת כדרכה של תורה, יעריכו וירצו להתקרב אליה ואל התורה. אנשים שעוסקים בחזרה בתשובה אומרים שכמעט כל מי שחזר בתשובה לא עשה זאת בגלל שכנוע אלא בגלל שראה את חייו של היהודי שומר המצוות.
צריך לזכור שגם לולא ההשפעה החברתית עצם היותה בת נאמנת לד', כבר זה לבדו דבר גדול מאוד, לכן אם תרגיש שאיננה יכולה להשפיע על החברה וח"ו היא רק נחלשת, די לה כרגע במהלך הגדול שעשתה ויהיו הזדמניות נוספות.
אם היא רוצה לקחת חלק באופן פעיל אפשר לעורר שאלות (בזמן במקום המתאימים) או לארגן חוגי בית, היא יכולה גם לפנות ל"מעייני הישועה" ושם אולי יסייעו לה ביישום הדברים בפועל. הטלפון שלהם מתפרסם כל שבוע בעלון המחולק בבתי הכנסת.
לסיום צריך לזכור שהבחירה היא בידי האדם לטוב ולמוטב, שאין פתרונות פלא, אך יש תהליך שאנו יכולים להיות שותפים בו. "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו וד' יעשה הטוב בעיניו".
וראי קישור על שאלה דומה:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=31876
ברכה והצלחה
רועי, חברים מקשיבים.
