תורת חסד – ועונשי מוות???

שלום- רחמנים בני רחמנים! אמת – התורה ונותנה הם חסד, ורחמים וצדקה – אבל גם דין! (בלעדי הדין – זו נצרות!) אנחנו מבולבלים במושגי המוסר והצדק שלנו – מתרבות במערב שאנחנו מקבלים באינפוזיה לוריד מינקות, [ומושגי החסד שלנו הפכו נוצרים] – כתוצאה מהתרבות הזו שכל כולה יונקת מהנצרות. אתיחס לפי הדוגמאות שאתה הבאת•
אשה שזינתה – היא מערערת את כל יסודות הקיום של האנושות – החל מביתה הפרטי, עבור לעמה, עבור לעולם כולו – היא הורסת את תשתית הקיום האנושי – לא מגיע לה מוות? [לא צריך לבער את הנגע הזה בראשיתו] – לפני שזה הופך להיות לגיטימי? (תראה מה קורה היום בעולמנו – כשזה כל כך לגיטימי – אנחנו לא מזדעזעים מזנות – ועוד כועסים על העונש החמור…
[אבל עם כל זה לא הורגים ישר כל מי שחוטא]. בשביל שבית דין יפסוק עונש מות על מישהו צריכים להתקיים המון תנאים מוקדמים: קודם כל – עדים והתראה – כלומר, מי שרואה אותו חוטא או מתכוון לחטוא – צריך להתרות בו שהוא מסתכן במיתה. אח"כ, צריכים שני עדים כשרים לעדות ( שגם בזה יש המון תנאים) שראו אותו מבצע את החטא. ולכל חטא הנסיבות הפרטיות מתי זה במזיד שזה יחייב אותו במיתה. בפועל דרישת האמת וברורה במשפט כזה הוא כ"כ מורכב שאם פעם בשבעים שנה בי"ד היה מוציא מישהו להורג- היתה נקראת בי"ד קטלנית! בודאי שניתנת אפשרות לחזור בתשובה – אך כאמור מדובר באדם שהתרו בו – והוא פעל במזיד ולא רצה לחזור בתשובה! כמובן, תמיד נשארת האפשרות לאדם לחזור בתשובה אבל זה כבר חשבון שלו עם הקב"ה. בעולם שלנו אין לנו אפשרות לקרוא את צפונות הלב, ואנו צריכים לבער את הרע.
בכל אופן, הרב אוירבאך לא היה רוגם מישהו בדורינו באבנים גם אם היתה מתחדשת בימיו הסנהדרין, כי לצערנו דורינו הוא באופן כללי בבחינת 'תינוק שנשבה', ולא זכה לגדול על ברכי התורה והאמונה.

[הטעות שלך נובעת כאמור מהסתכלות מערבית- נוצרית] – שמציבה מערכת של ערכים מסולפת ומתקתקה של חסד מזויף וסליחה לפושע. במקום מיצוי הדין- הדין היהודי אינו נקמה "אכזרית" אלא עונש מתקן – הוא נענש – ויכול לפתוח דף חדש (אם זה בעונש מות – אז בעולם הבא). הסתכל בהלכות תשובה לרמב"ם שם ישנם מצבים שתשובה מות מכפרים. לפעמים החטא כ"כ חמור עד שאין ברירה אלא להמית את החוטא כדי שיתכפר לו. ראיה לכך שעצם מציאות הענישה בתורה היא עצמה מציאות של חסד – שמאפשרת כפרה לחוטא באמצעות מיצוי העונש שהוא מיתקן בזכותו. לכן אדם שעבר על מצוות מסוימות – או רובן של המצוות – לוקה או נענש במיתה – תלוי בחטאו ובנסיבות – אך אדם שעבר, במזיד ובכוונה ומודעות מלאה על כל מצוות התורה – אין לו שום עונש – והרי מעשהו חמור פי כמה, הוא מפקיע עצמו במזיד מכל התורה כולה – (אחרי שהסבירו לו בהתראה וכו') – אין לו עונש משום שזה מצב שאין לו כבר תקנה. הדברים הללו הם על קצה המזלג – ותורה היא ולימוד היא צריכה. צריך פשוט לשבת וללמוד את הסוגיות הללו – בפרשת משפטים ובפרשיות האחרות עם כל המפרשים – כולל הרמב"ן, הספורנו, המשך חוכמה, המלבי"ם ועוד – ולעיין וללמוד היטב את הסוגיות הללו בסנהדרין – בגמ'. ואז אולי תתבהר התמונה.
באופן אמיתי – לחיות בעולם שנוקט גישה סלחנית או פשרנית לחטאים חמורים (שעונשם בתורה הוא מות ) הוא אכזריות – לא כלפי החוטאים – אלא כלפי שאר האנשים שנותרים חשופים לפשיעה כלפיהם, באין עונש מרתיע דיו. רחמים אין פרושם ויתור – אלא מיצוי הדין מתוך מגמת תיקון הפרט והכלל ולא מתוך מניע של נקמה.
לימוד מחכים,
ברכה, חברים מקשיבים