שלום. אני נמצאת כרגע בשירות לאומי – אולי אני כבר לא נוער, אבל לא ידעתי איפה אפשר לשאול. אני פשוט מרגישה כל כך רחוקה. כאילו הזנחתי את הנושא של עבודת המידות, של הקשר עם ריבונו של עולם, ואני לא יודעת איך אפשר ואם בכלל, לחזור אליו. אני מרגישה ונמצאת במקום כל כך ירוד, ושלי הוא נראה בשפל המדרגה. אני לא רואה שום דרך בפועל שעל ידה אני יכולה באמת לצאת מהברוך שהכנסתי את עצמי. אני באמת רוצה, רק לא יודעת איך. איך לקחת שוב אחריות לחיי, איך לחזק את האמונה ואיך לעבוד את ה' בטהרה וקדושה. אשמח אם תוכלו לייעץ או לעזור, או אפילו סתם לפתוח פתח קטן. נקודה של אור ביום סגריר… רוב תודות יישר כוחכם על פועלכם החשוב.
שלום לך!
קודם כל אני רוצה לומר לך משהו אישי. מאוד התרגשתי לקרוא את השאלה שלך, באמת! ואני חושב שהתרגשתי משתי סיבות. הסיבה הראשונה היא שמאוד הזדהתי עם מה שכתבת, כי גם אני נמצא במצב דומה, לפחות מבחינות מסוימות. גם אני לפעמים מרגיש שבתחומים מסויימים מאוד התרחקתי, וכאילו "בגדתי" בקב"ה, ושאני לא מסוגל לחזור, והשאלה שלך ביטאה מאוד יפה את התחושות הללו, שלי. האמת היא שאני חושב, שהרבה אנשים, בכל מדרגה שהם נמצאים בה, מרגישים לפעמים את התחושות הללו. לכן כשחשבתי מה לענות לך, הרגשתי שאני בעצם עונה לעצמי. הסיבה השניה היא, שהרבה זמן לא נפגשתי עם שאלה שיש בה כל כך הרבה קדושה, כל כך הרבה קירבת אלוקים, עד שקשה להכיל את העוצמה שיש בה. וזה אולי שורש הפתרון.
אולי את חושבת שאני חי בסרט, שאני בכלל לא מבין איפה את עומדת ומה המצב שלך. אז נכון שאני לא יכול לדעת איפה את עומדת, אבל תדעי לך שלכל אדם יש את התמודדויות שלו, ואת הנפילות שלו, והם לא פחות כואבות.
אבל אם מישהו מתאר כמה הוא מרגיש מרוחק, וכמה רע לו עם זה, זה מראה כמה שהוא כבר קרוב. מה את היית חושבת אם חברה שלך היתה מספרת לך כמה היא מרגישה מרוחקת מאמא שלה, והיא כל כך רוצה להתקרב אליה אבל היא לא יודעת איך? זה לא היה ברור לך שהיא כבר עכשיו ממש ממש קרובה בנפש לאמא שלה? ומה יותר מקרב אותנו לאלוקים מאהבה כה גדולה אליו? כך שלא צריך לחפש נקודה של אור ביום סגריר! יש בך המון המון אור, ודוקא התחושה שאת חשה שאיכפת לך מקירבת אלוקים – מוכיחה זאת!
הקב"ה לא יושב בשמים שצריך לטפס על סולמות כדי להגיע אליו, הקב"ה יושב אצלך בלב, וצריך רק לפתוח אותו כדי לגלות שהוא שם! וזה לא רק אני אומר, זה כתוב בהרבה מקומות, אבל זה כל כך פשוט שהדבר הכי חשוב זה אהבת ה'. ככה אנחנו גם פותחים את קריאת שמע: הפסוק הראשון לאחר "שמע ישראל" הוא "ואהבת את ה' וכו'". אמנם בהמשך אנו אומרים גם את פרשת "והיה אם שמוע", כי זה לא מספיק רק לאהוב, צריך גם לממש את האהבה הזו. כמו שבין בני זוג זה לא מספיק לאהוב, צריך גם לממש את אהבה בהתנהגות היום יומית. אבל האהבה היא העיקר, וכל זמן שהיא קיימת יש תקווה גדולה לתקן. "על כל פשעים תכסה אהבה". (וכמובן, למקרה שיש לך ספק, גם הקב"ה אוהב אותך. לא סתם אהבה, אלא שכל האהבה שיש בעולם היא רק ביטוי קטן של האהבה שיש לקב"ה כלפיך, אבל לא זה המקום להרחיב על כך).
כדאי גם שתדעי, שהתחושה הזו שלך קרויה בלשון חז"ל הרהור תשובה. ולא סתם תשובה, אלא תשובה מאהבה, שזו המדרגה הגבוהה ביותר של תשובה. והתחושה הזו שלך היא התחושה העליונה שהקב"ה טבע בנו כדי שהעולם יתקדם. וכתבו חז"ל, שמיד שאדם מהרהר בתשובה זה נחשב כאילו הוא כבר חזר בתשובה שלמה, אלא שאחר כך הוא צריך גם לתקן את המעשים הפרטיים. והתיקון המעשי לא צריך להפיל את הרוח, כי באמת תמיד אפשר לתקן. תמיד.
אז איך מתקנים בפועל? כמובן שאין בדבר הזה פתרונות קסם. אני גם לא יכול להבין במדויק מהשאלה אם את מחפשת דרך להתמודד עם הרצון, עם הקשר לה', או שאת מחפשת דרך להתמודד עם הקושי לממש את זה במעשים, מה שנקרא עבודת המידות. נראה מהשאלה שלך שאת מרגישה שהזנחת את עבודת המידות ולא שאת לא מצליחה בה. באופן כללי, הדרך להתמודד עם הדבר הזה מורכבת ממודעות, חברה, ולימוד תורה (גם לבנות). אני חושב שמאוד כדאי לך ללמוד את פרק י"ד מספר אורות התשובה של הרב קוק. אני יודע שזה ספר קשה, אבל המאמץ ישתלם. אני לא מתכוון לקרוא את הפרק פעם אחת ומהר, אלא ללמוד פיסקה פיסקה, עם הרבה תשומת לב. הפרק הזה יעזור לך לחזק את עניין המודעות, וכמובן את לימוד התורה. לגבי חברה, זה נושא מורכב בפני עצמו, אבל בשורה התחתונה החברים שלך משפיעים עליך יותר מהכל. את יכולה לרצות מכאן ועד מחר להשתנות, אבל בסוף רוב האנשים מתאימים את עצמם פחות או יותר לחברה שהם נמצאים בה. זה כואב אבל זה אמת.
אני נגעתי ברמה המעשית ממש על קצה המזלג ואפילו פחות, כי אני לא יודע בדיוק מה הנקודה שצריך לתקן, ואין לי עניין לכתוב כאן ספר שלם. העיקר זה מה שכתבתי למעלה, על הקשר לה'. אם את צריכה יותר פירוט בעניין הזה, אנו נשמח שתכתבי אלינו שוב.
ותאמיני בעצמך, כי הקב"ה מאמין בך!
לסיום רק אעתיק כמה פסקאות מאורות התשובה:
"כשעולה על ליבו של אדם לשוב בתשובה שלמה, ולתקן את כל מעשיו והרגשותיו, אפילו במחשבה בלבד, לא יפול ליבו בקרבו ממה שהוא נחרד מפני רוב העוונות, שנעשו אצלו יותר מורגשים. כי כך הוא טבע הדבר, שכל זמן שהאדם הוא נרדף מפני זעף הטבע הגס וחשכת המידות הרעות הסובבות אותו איננו מרגיש כך כך בחטאיו, ולפעמים שאינו מרגישם כלום, והרי הוא צדיק בעיניו. אבל כיון שכוחו המוסרי מתעורר מיד נגלה אור הנשמה, ועל ידי האור נבדקת היא נפשו כולו אצלו, ורואה הוא את כל כתמיה, ולבו דואג בקרבו בחרדה גדולה על מיעוט שלמותו ועומק נפילתו. אבל דוקא אז ישים אל לבו, שראיה זו והדאגה הבאה עמה הנה הן הסמנים היותר טובים המבשרים לו ישועת עולמים בתיקון הנפש, ויתחזק מאוד בזה בה' אלוקיו" (ח, טז).
"אם אדם נישפל כל כך בדעתו, עד שמרוב מרירות נפשו, על עוצם ירידתו המוסרית, בכל חטאותיו, איננו יכול להרים ראש לעסוק בתורה ובמצוות, בישובו של עולם ובחברת הבריות, במנוחה ובשמחת נפש בריאה – צריך הוא לשים אל ליבו, כי מדיכאות לב כזאת על כל עוונותיו, הרי הוא ודאי באותה שעה בעל תשובה גמור, ואם כן כבר שגבה מעלתו, ויוכל להניח דעתו ולשוב לשמחתו וחדות רוחו ולעסוק בכל הטוב מתוך לב שקט ושמח, כי טוב וישר ד'" (יד, כג).
בהצלחה רבה,
משה, חברים מקשיבים.
moshfried@hotmail.co.il
