האם לעזוב אותו?

שאלת הגולש

היה לי ידיד ממש טוב. לא התראינו הרבה בגלל הריחוק הגיאוגרפי.. לאחר מספר שנים.. התאהבנו [מאוד מקורי…] התקרבנו מאוד ונוצרה בעיה קשה בקשר שלנו. [אני בת 17 הוא 19] אני שומרת נגיעה והוא- לא. למרות שהוא בחור דתי בוגר ישיבה. הוא טוען שנגיעה זו המצאה חדשה של רבנים, ועובדה שפעם לא היה איסור כזה, והוא לא צריך את הסייג הזה. עכשו מגיע החלק הלא צפוי – נפלנו. כלומר הייתי חברה שלו חצי שנה. הוא כל הזמן שכנע אותי שהאיסור זה רק גדר וכל מיני התחמקויות טיפשיות. כל פעם אחרי שחזרתי הביתה. הודעתי לו רשמית שאני לא נוגעת בו יותר. הוא אמר שהוא מכבד את זה, ושנגיעה זה הביטוי לאהבה שלו, אבל אם זה מה שאני רוצה הוא מסכים. הבעיה היא שכשאני נפגשת איתו, הוא כן מציע ורומז ומשדל בצורה איטית אך קבועה. ועם כל הרצון שלי, כשהוא בא ומתיישב כל כך קרוב… אין לאידאלים סיכוי. הבעיה היא שההחלטות הקודמות שלי לא היו מספיק עמוקות. ובמוצ"ש האחרון- החלטתי באופן רשמי שזהו, די. ואמרתי לו את זה. ונפרדתי ממנו. אמרתי לו שאני אוהבת אותו והכול אבל הוא לא נותן לי לשמור ממנו נגיעה, אז אנחנו כרגע בהפסקה ואנחנו ידידים. אני יודעת שהוא אוהב אותי באמת כי הוא גם בחור מאוד רגיש והכול, אבל בתור ידידה שלו ותו לא- אני אתמוטט. הוא יקדיש לי שמינית מהזמן שהקדיש לי… הוא אמר לי.. כי אני רק ידידה. באמת. אני כבר לא יכולה, הוא החבר הכי טוב שלי. אני מדברת איתו כל יום. הוא עכשו בצבא והוא מדבר איתי על חשבון השעות שינה שלו. אני משכנעת את עצמי שככה יותר טוב. [במצב של פרידה] אני אוכל להשקיע יותר בתורה ובלימודים בכלל וגם לחברות… אבל אני כל כך כל כך אוהבת אותו… אני בחיים לא אצליח למצוא מישהו כמוהו, ואם כן אולי הוא לא ירצה אותי בגלל מעשי. מצד שני, כל עוד אני בקשר איתו ולא משנה איזה התשובה שלי פחות תהיה שלמה כי עדיין אחשוב עליו… הערה אחרונה.. הוא ממש מפחד אפילו מהמילה חתונה. אני לא מדברת איתו על זה, בכלל. הוא אמר לי שהוא רוצה לחיות איתי וכל מיני דברים בעקיפין אבל להגיד לו שאני רוצה לנתק איתו את הקשר ושנחדש אותו עוד שנתיים ככה- למטרות חתונה… אני לא רוצה לגרום לו להתקף לב. זהו. אחרי כל המכתב הארוך. [אני באמת מתנצלת הייתי בטוחה שהוא יהיה הרבה יותר קצר…] מה אתה מציע? לנתק קשר בכלל? לשמור על אש נמוכה? [להיות חברה שלו? כן ברור].. 🙂 מה שאתה אומ

תשובה

לשואלת היקרה.
שאלתך כתובה באופן כנה ואמיתי, ונוגעת ללב. הדברים הכתובים מפליאים בבגרות ובאחריות שלך, העולה מתוכם.
להסביר יותר ממה שאת כבר יודעת על כוחו של המגע, אני חושבת שאין צורך. נאומים הלכתיים מיותרים במקרה הזה. את מודעת כל-כך למה שעברת עם החבר שלך, שאת אהבת ואוהבת מאוד, להשלכות של הקשר המשותף ולתכלית ההקשר העתידית, שהיא שונה, ככל הנראה, אצל שניכם.
את רוצה בקשר, אבל בקשר בטוח. בקשר שנבנה מתוך אחריות הדדית ורצון ומטרה משותפת לקשר. לא את זה ולא את זה אני מוצאת בקשר בינך לבין חברך. אני רואה אותך מנסה לשמור על גבולות מתוך הבנה עמוקה של הערך שלהם. אני רואה אותך מנסה לנווט את הקשר למקום נעלה שיוביל אותך, בסופו של דבר, לבניית בית.
אבל אני רואה גם את הצד הנוסף בקשר, המחזק ונותן תוקף לרגע שבקשר, לטוב ולעונג שיש ביניכם כאן ועכשיו.
ומשום כך אני קוראת לשאלה שלך שאלה של אחריות. אחריות המסוגלת להשתחרר מההנאה הרגעית, להתעלות מעליה ולראות בגדלות רווח והפסד לטווח הארוך. לבחון מהי המטרה שלך ביצירת קשר קרוב עם בחור, ומהי הדרך הנכונה לבנות קשר כזה.
הרבה ממה שהייתי רוצה לכתוב ולענות לך, כתבת כבר בעצמך. ברור לך מהו הסיכוי והסיכון בהמשך הקשר. העזת ופרצת בצעד אמיץ כל-כך כשבקשת להפסיק את הקשר עם החבר. אבל כנראה שכשנשארים "חוטים משותפים" הממשיכים את הקשר ביניכם, מה שכינית "אש נמוכה", קשה מאד להתנתק ממש ולהמשיך ולבנות את עצמך בדרך הנכונה ביותר בשבילך, ואין כמוך היודעת מהי הדרך הנכונה ביותר בשבילך. כאשר הניתוק הוא לא מוחלט, גם החיבור הקטן שנשאר הוא חזק כל כך, ועשוי לשאוב שוב ושוב פנימה לאותו מקום שבחרת להתנתק ממנו.

קשר שבינו לבינה תכליתו אחת. בניית בית נאמן. בית של שותפות, של הבנה הדדית ושל אחריות משותפת לבניין המשותף. אם הוא המיועד לשותפות זו, אזי בבוא העת כשתגיעו שניכם לשלב המתאים, תצרו קשר מחודש מתוך לקיחה משותפת של אחריות. ואם זה לא הוא, אזי דרכך סלולה לך, בעז"ה למציאת האחד והיחיד שעימו תבני את ביתך על בסיס איתן של קשר בטוח.
את עדיין צעירה…זמנך עוד לפנייך… ממש כפי שכתבת, ועם כל הקושי הכרוך בניתוק קשר – והקושי הוא רב, השקיעי כעת בהמשך פיתוח ההסתכלות הבוגרת שלך, מעוררת ההתפעלות, על החיים, השקיעי בבניית קשרים טובים עם חברותייך (זהו בסיס חשוב ביותר לבניית בית!) השקיעי בלימודים – אלה שבמסגרת ביה"ס ואלה שאת בוחרת לעצמך, להעשרתך הפרטית.

בקשת מאיתנו החלטה. אבל אם מדובר ב"שאלה של אחריות", כפי שכתבתי, האחריות היא שלך ורק שלך! אלו הם חייך. את תשאלי, תקבלי תשובות, תבררי, תלמדי, ומתוך הדברים תקבלי את ההחלטה הנכונה ביותר עבורך,
מתוך האמת הפנימית שלך
מתוך בגרות
מתוך אחריות.
ובשלושת הדברים האלה את עשירה, ב"ה!

הרבה הצלחה, יקרה,
אשמח מאוד להתעדכן ולשמוע ממך על ההחלטות החשובות שלך,
מועדים לשמחה!
עינת, חברים מקשיבים

טז בניסן התשסד

קרא עוד..