לאחרונה אני מרגיש שהתאהבתי ממש כך בנערה, שכנה שלי, ואני חש גם- לפי סימנים ורמיזות מצידה שהיא אוהבת אותי. צריכים להבין שאני חי בחברה מאד דוסית, לא חרדית אבל דתית ביותר, ואין ביני לבין הנערה שום דבר להוציא הרגשת אמת של אהבה. אני חש אף שארצה להתחתן איתה. האם זה טוב הקשר הזה? מה לעשות? אין לי רצון לנתק את הקשר הסמוי. בעבר היו לי בעיות של הוצאת שז"ל ודברים חמורים כאלה, אך בחסדי שמים התגברתי עליהם ובעזרת ה' אמשיך להתמיד בקדושה הזו. אשמח אם תעוצו לי עצה.
שלום ידידי.
ביקשת עצה לגבי המצב החדש שבו אתה נמצא. ראשית, ישר כוח על היוזמה לשאול ולהעלות הלאה את הלבטים.
לעצם העניין. אהבה היא דבר נפלא. לא סתם בכל הדורות כתבו עליה, ציטטו אותה וחיפשו אחריה. לא סתם שיר השירים, שהוא הקדוש ביותר בספרי התנ"ך מבחינת המשמעות שלו כתוב כשיר אהבה בין הרעיה לדודה. יש באהבה כוחות בנייה עצומים והיא משלימה ופותרת ספקות. גם אם שבנה נולד מפגר אוהבת אותו מאוד ולא רואה בו ילד מפגר, אלא ילד מיוחד המסב אושר רב, כיוון שהיא אוהבת אותו אהבת אם גדולה מאוד, המטשטשת אצלה את החסרונות והקשיים שבגידול ילד מפגר. זו דרכה של האהבה. היא משלימה פרטים, מוסיפה דברים שלא תמיד נמצאים וגורמת לתחושה נהדרת.
אבל, כבר רש"י על התורה, בסיפור עקדת יצחק כותב – האהבה מקלקלת את השורה. הכוח של האהבה להשלים פרטים חסרים היא לעיתים גם תכונה שלילית. ברוב הפעמים זוגות המתאהבים "ממבט ראשון" מגלים לאחר זמן שיש כמה תכונות בבני הזוג שלהם שמאוד מפריעות להם, רק שבהתחלה הם היו עיוורים לעובדה הזו בגלל כוחה המסמא של האהבה. לכן, כדאי לזכור שאהבה היא משהו המגיע לאחר היכרות עמוקה – התרשמות של שכל, רגש ולב. לא רק מראה עיניים קובע בין בני זוג – חשוב גם הראש וחשוב לא לאבד אותו.
דבר נוסף: כתבת כי אתה אוהב את הנערה וחושב שגם היא אוהבת אותך ולכן יש ביניכם קשר סמוי של אהבת אמת. ייתכן מאוד שהמציאות איננה כזו. ייתכן שאותן התכונות שגרמו לך להתאהב בה דווקא – אופייה ומראה הן שגרמו לך לחשוב כי היא אוהבת אותך, אבל צריך אתה לזכור כי ייתכן שאתה משלים פרטים בתמונה גדולה שאתה מאוד מעוניין לראות, אבל בכלל לא בטוח שהיא אכן חשה כמוך, למרות מה שאתה מדמה לראות כרמזים. לכן אין סיכוי שאפשר יהיה לקרוא לקשר ביניכם אהבת אמת שכן, כפי שהסברנו, אהבת אמת נובעת מהיכרות של שני בני הזוג ומבירור משותף של תכונות ואהבות, הסתכלות משותפת על החיים וכו'. דברים אלו נעדרים מה"קשר" שלכם, ולכן זו איננה אהבה אלא התאהבות. לדעתי, אם תחשוב בהגיון תגלה שייתכן כי באמת רק סערת הרגשות של ההתאהבות גרמה לך להרגיש כלפיה את מה שאתה מרגיש ובעצם אין ביניכם דבר. לדעתי ככל שתגיע למסקנה זו מוקדם יותר, כך יוקל מעליך ותוכל להתכונן לקראת יצירת קשרים אמיתיים בזמן הנכון ובגיל המתאים, עם אשת בריתך שאותה תוכל לאהוב אהבת אמת גם מתוך התפרצות רגשות וגם מתוך מחשבה.
המשך בדרך הקדושה והטהרה שזכית ללכת בה, והקב"ה יוסיף לך כוחות נפש להמשיך ולהתמיד בדרך זו גם בעתיד.
אור וטוב
אורן, חברים מקשיבים
