אני דתיה שמקפידה תמיד על לבוש צנוע חצאיות ארוכות שרוולים באורך סביר ושומרת נגיעה והבעיה שלי היא שאני לא מצליחה להכיר אף בחור
חברות שלי כבר מזמן יוצאות עם בנים הן מחפפות יותר בענין הלבוש וגם לא שומרות נגיעה ונראה שהבחורים אוהבים את זה הן אמרו לי לא אחת שעדיף שאני אהיה יותר משוחררת כי בחורים לא אוהבים בחורות לחוצות שאם נוגעים בהם ישר צועקות 'אני שומרת נגיעה' ומעדיפים את אלה שיותר קלות להשגה
אני מצידי חשה תסכול רב כי הסיפור חוזר על עצמו שוב ושוב כשהולכים לבלויים ומקומות שונים או במסיבות אני נראית יותר דוסית וזה דוחה בחורים עכשיו כשמגיע הקיץ זה יהיה בולט יותר.
אני ממש רוצה שיהיה לי חבר אבל אולי אני משדרת משהו שאומר שאני לא בענין. חשבתי שאם אתחיל ללבוש שרוולים יותר קצים חצאיות יותר קצרות ומידי פעם אתן חיבוק או נשיקה לבחור זה ימשוך אותו יותר כי כולם עושים את זה היום וגם בחברה הדתית אני נחשבת לחריגה וברצינות נמאס לי.
מה עלי לעשות? זה קשה לי נורא כי כל זמן שאני במצב הזה של הקפדה אני נשארת לבד.
שלום לך.
ראשית אבקש לפתוח בהערכה רבה לעמידתך האיתנה. אני קוראת בדבריך שסביבך מקובלים מעשים שאינם מקובלים עליך ובכל זאת את עומדת בעקרונות שקיבלת על עצמך בגבורה.
וכעת לשאלתך. מדבריך עולים מספר עניינים חשובים:
מצד אחד את מתארת את עצמך כבחורה שמקפידה על לבוש צנוע ונמנעת ממגע עם בחורים. נראה שהנושא של הצניעות הוא ערך בעינייך, ועל כך כבר הבעתי את הערכתי.
מצד שני את מציינת שחשובים לך חיי החברה שלך. ואצלכם הם כוללים בילויים, מסיבות, ואף חבר.
לטענתך, שני הרצונות הללו מתנגשים, ואת מרגישה שבגלל שהעדפת את הצניעות על החברה, את נשארת לבד.
אבקש להרחיב מעט בנושא הצניעות, ולתת חיזוק לבחירתך:
בחברה ישראלית הפך להיות מקובל, כמו בשאר העולם המערבי, שצניעות היא דבר פרמיטיבי ומגביל. יטענו בחורות: אם יש לי גוף יפה, מדוע עלי להתבייש בו? או אם נעים לי, מדוע לא אגע בחבר שלי? תפיסה זו חדרה אף לתוך חלקים בציבור הדתי, וברור שהיא חלק מתפיסת עולם רחבה ומקולקלת. המחשבה שעומדת מאחורי דברים כאלה היא "נהנים כאן ועכשיו", ויותר מזה מה אכפת לי? לכן אתלבש ואתנהג איך שמתחשק לי, ואיך שמוצא חן בעיני. תפיסה זו חדרה גם לתחום ההלכתי: אני מקיימת רק מצוות שמסתדרות עם הצרכים שלי. והשאר – לא רלוונטי.
איני מבקשת לטעון שאין שום בסיס לרצון האישי ולטעם האישי של האדם. אך אם רק הוא עצמו הוא שיקול – אבוי לחברה שלנו.
תפיסת העולם היהודית רואה בכל אדם אחראי לעצמו, למשפחתו, לחברתו, ואף לאנושות כולה. לפיכך אדם יהודי צריך לשקול את צעדיו, באופן שיכלול את השאלות: איך מעשה זה משפיע עלי? על עתידי? על כלל החברה? על עתידה של החברה שבה אני חי?!
לגבי תחום הצניעות באופן ספציפי התשובות ניכרות לעין:
בחורה בישראל צריכה לשאול את עצמה מה יקרה אם אתלבש באופן שחושף את הגוף שלי לפני כולם. והתשובה היא, בין היתר (ולא רק), אגרום לבחורים שסביבי לחשוב ולהתייחס רק לגוף שלי, ואף להתעניין בי בגללו (או בשבילו). בודאי אינך רוצה שמי שרואה אותך יחשוב מיד על גופך, ולשם כך ידבר איתך או יצור איתך קשר. אני באופן אישי הייתי נמנעת מכל קשר עם מישהו רדוד כזה.
או לחילופין מה יכול להיות הנזק אם אגע קצת בבחורים? אתחבק? אתנשק? התשובה היא גם הנזק שייגרם למשפחתי בעתיד. ואפרט את טענתי. אינני יודעת בת כמה את, ובאיזה שלב בחיים, אך אני מתרשמת שאינך מחפשת כרגע חתן. את מתארת את הקשר עם הבחורים כצורך חברתי ותו לא. בע"ה ביום שתנשאי, תרצי בכל מאודך בבן זוג שאוהב אותך, ורק אותך, ואַת כל עולמו. ודאי לא היית רוצה במישהו שכבר אהב רבות לפניך, ותמיד ישווה ויבדוק, אולי אינך מספיק טובה. גם בן זוגך, שיהיה אי"ה בחור ערכי – לא ירצה במישהי שכזו – שכבר "עברה" הרבה בחורים.
טענתי היא קשר שנפשי, ויותר מזה – קשר פיזי עם בחורים בגיל הנעורים, עלול להזיק לבית שתבני אי"ה בעתיד. במציאות בה בחורות מתלבשות בחוסר צניעות, יש מגע חופשי בין בנים לבנות; בסופו של דבר נוצר נזק בלתי הפיך למשפחה. (ולצערי הרב בחברה בה אנו חיים היום תופעת הגירושין, לדוגמא, רק הולכת וגוברת).
העיקרון שאני מנסה להעביר לך הוא שעל כולנו לחיות מתוך אחריות לעתידנו ולחברה. לפיכך אם יש דברים שמזיקים להם – נימנע מהם!!
עם כל זה, אני מבינה שבחברה בה את מסתובבת, התנהגות לא צנועה היא דבר מקובל. אינני ממליצה לך להתנתק מן החברה שלך, שזה ודאי לא בא בחשבון. אך הייתי מציעה לך לנסות ולמצא חיזוקים לצד הערכי והיהודי של חייך: לשמוע שיעורים, או לחילופין מסגרות אחרות שיוכלו להעניק לך גם תכנים שמתאימים לך, ואולי אף למצא חברים שיזדהו עם התנהגותך, יעריכו אותה, ובעבורה יבחרו להיות איתך!!
שוב, הרבה הערכה, והרבה הצלחה בדרכך!!
מלכי, חברים מקשיבים
