איך אפשר לשמוח ולהתענג בשבת?

שלום לך.
איך אומרים בשיר? "וזכנו לקבל שבתות מתוך רוב שמחה"…
וכהמשך לכך את שואלת – מה אנחנו עושים מצדינו כדי לזכות בשמחה האמיתית הזו? כדי שהיא לא תהיה סתם שמחה אלא שמחה בזכותה של השבת?
ובכן, קודם כל: השמחה שלך בשבת היא נפלאה, גם אם את לא מבינה ולא יודעת את כל העומקים שיש בשבת. גם אם את אומרת לעצמך בצורה הכי פשוטה שיכולה להיות 'היום שבת, היום שה' ציוה אותנו לכבד, להתענג ולשמוח בו, ולכן אני עושה את רצונו ושמחה!'
בשביל השמחה הזו את יכולה לקחת את כל הדברים המשמחים אותך, כמובן אם הם לא ליצנות.
את גם בודאי יודעת שבשבת האדם מקבל "נשמה יתירה". אני לא מבין גדול בענייני נשמות, אבל מה שברור זה שנשמה היא הנקודה הפנימית שבזכותה כל הקרבה שלנו לה', ונשמה יתירה פירושה – יותר קרבה לה'! וודאי שקרבה פנימית זו משפיעה גם על האוירה המודעת שלך, על השמחה שאת מרגישה.
ומכאן נגיע לשלב הבא, להסברים השכליים, אבל תמיד נדע שהשבת היא קדושה וגדולה הרבה יותר ממה שאנחנו מסוגלים להבין. יש ברשותי מאמר של חבר שלי, קוראים לו עמישוב שורק, שעוסק בדיוק בנושא הזה, עניינה של השמחה בשבת. המאמר הזה התפרסם בעלון "ממגד גבעות עולם" של ישיבת אלון מורה, ואני מעתיק לך כמה קטעים משם (לפעמים אכתוב בלשון שלי).
"השבת היא כמו כלתו של הקב"ה! בשבת – מתפללים 3 תפילות שונות בערבית, שחרית ומנחה. לעומת זאת ביום טוב – הנוסח הוא אותו נוסח. מדוע? מובא בספר טעמי המנהגים והדינים (סימן שיז) כי שבת נקראת כלה, והקב"ה נקרא חתן. ולכן אומרים בערבית 'אתה קדשת' על שם הקידושין שנותן החתן לכלה, ובשחרית 'ישמח משה' על שם שמחת חתן וכלה, במוסף על שם התוספות שמוסיף החתן לכלה בכתובה, ובמנחה – 'אתה אחד' על שם שמתייחד החתן עם הכלה. כמובן ש'חתן וכלה' זה משל. חתן וכלה מהווים יחד את השלמות האנושית, וכך גם השבת – מגלה את שמו של הקב"ה בעולמו, כי על ידי שמירתה מכריזים כל עם ישראל שביום זה שבת הקב"ה מבריאת העולם, וממילא מתגלה שה' הוא זה שברא את העולם, וכל הטוב שיש בו – ממנו הוא.
שבת – חרות לאדם! ר' נחמן מברסלב מסביר שרק בשבת אפשר להגיע לחרות אמיתית, מפני שכל השבוע האדם משועבד אחרי מעשיו והאדם חי בעצם במרוץ אחרי חייו, בפיתוח דברים, בביצוע דברים, ואין לו רגע פנוי להתבונן סביבו ולחשוב מי יצר ומי ברא את כל הדברים הנפלאים שיש לו בעולמו. כדי להגיע לחרות זו, אנו זוכים לשבת – בה האדם אינו מחדש כלום ואינו יוצר כלום, אלא נח מעמל השבוע, ואז אם בשבת האדם ישמח את עצמו הוא ירגיש בן חורין לגמרי. ומתוך חרות זו הוא יתחיל להסתכל סביבו, ויכיר בעוצמת העולם, השמש והירח, וידע מי ברא אלה. ומתוך הסתכלות זאת יגיע למדרגה הגבוהה ביותר של יראת הרוממות. שמתוך ההסתכלות ביצירת ה', יירא ממנו מתוך הכרת גדולתו.
גם הרב מוטי אלון עוסק בנושא החרות בשבת, ומגיע לכך מתוך הסברו על איסור עשיית מלאכה בשבת. במודרנזציה של היום לא ברור האם שייך בכלל חלק ממלאכות בשבת? ברור שאסור היה פעם להבעיר אש כי זה היה גורם מאמץ רב לאדם, והאדם מצווה על שביתה בשבת, אך בעידן של היום שבסה"כ כדי להדליק אור צריך ללחוץ מתג בלי מאמץ כלל למה שנאסור?
עונה על כך הרב אלון, שצריך להבין שכל מהות עשיית מלאכה נובע מסיבה אחרת לגמרי. אדם כל השבוע מפתח ויוצר דברים, בונה מכונות, מחדש ומשפץ את העולם, ובאיזה שלב בחיים אחרי יצירות נפלאות שהאדם עשה בבריאה, מתחילות לעלות במוחו מחשבות של "כוחי ועוצם ידי", "בלעדי אף אדם לא היה יכול ליצור יצירות אלו" וכו'. בשלב מסויים האדם שוכח שכל מה שהוא יוצר ועושה זה בכלל לא מכוחו, אלא כל זה נובע מהקב"ה שבלי עזרתו לא היה יכול ליצור דבר (חשוב לציין שהר"ן בדרשותיו מחדש שמצווה על האדם להגיד "כוחי ועוצם ידי עשה לי את כל החיל הזה" אך בתנאי שהוא זוכר "כי ה' אלהיך הוא הנותן לך כח לעשות חיל"), לכן אחרי כל שבוע של יצירה של האדם מגיעה השבת. השבת פרושה הוא שהאדם לא יוצר ולא מחדש דבר אלא הוא חוזר לטבע שלו. דהיינו ברגע שהאדם לא יוצר ולא מחדש, הוא עושה הפסקה לרגע בחייו, ומסתכל על הבריאה הטבעית (הרים, עצים, וכו'), ולרגע הוא קולט כמה הוא קטן בעולם של בוראו, שמעשיו אפילו הגדולים ביותר לא יגיעו לקצה הקצה של הבריאה. מיד הוא מבין שרק על ידי בורא כל המעשים, יוכל האדם להגיע לחידושים. מתוך כך האדם מגיע ליראת הרוממות, מתוך הכרה בגדלותו ובעצמותו של בוראו ולכך באה השבת, להחזיר את האדם למקורו העליון.
כל איסור המלאכות בשבת הוא רק בדברים שמחדש האדם, וברגע שהאדם עושה רק דברים שבטבע הבריאה הוא מגיע להכרה בעצמותו יתברך. פלאי פלאות!
לסיכום, מצד הקב"ה – השבת היא כמו כלה, על ידי שישראל שומרים אותה מתגלה שמו של ה' בעולם. ומצידנו – השבת היא 'מעין עולם הבא', אנחנו מתרוממים מהקשיים הזמניים של החומר, צוללים אל עולם רוחני ושותים ממימיו, וכך אנו מגיעים אל עולם המעשה בשבוע הבא – מתוך מגמה לקדש אותו מאורה של השבת.
אני מצרף לך עוד שני דברים:
א. קישור אל הספר "פניני הלכה – שבת" שמתפרסם באתר ישיבת בית אל:
http://www.yeshiva.org.il/midrash/book.asp?cat=11