האם מגילת אסתר אכן היתה?

שלום,
מגילת אסתר היא חלק מספרי התנ"ך, וכתוצאה מעובדה פשוטה זו נובע היחס שלנו כלפיה. עיקר שאלתך היא לגבי נכונות המגילה ואמיתותה ההיסטורית. כדי לענות על שאלה זו יש צורך לברר בתחילה מספר עקרונות לגבי היחס ההדדי בין התנ"ך וההיסטוריה בכלל, ומגילת אסתר בפרט. לאחר שנגע בעניין זה ננסה לענות על שאלותיך הפרטיות על נקודות ספציפיות שנראות קשות במגילת אסתר.
התנ"ך הוא איננו ספר היסטוריה. התנ"ך נכתב מתוך נקודת מבט נבואית, והוא איננו מתייחס לכל האירועים ההיסטוריים שאירעו באותו דור. איננו יודעים מה אירע לבנ"י במשך 38 שנים במדבר, והסיפורים שאנו יודעים על מרבית ימי השופטים הם מועטים מאד. מה שנכתב בתנ"ך הם רק סיפורים או ציווים שיש להם חשיבות לדורות, ולא על מנת לספר את דברי ימי המלכים.
העובדה שהתנ"ך איננו ספר היסטוריה אינה אומרת שהוא אינו נכון היסטורית. להיפך הוא הנכון- וודאי שהתנ"ך נכון היסטורית, ואם ישנה בעיה בתחום זה אנו חייבים לנסות ולפתור זאת. אנו ננסה לבחון אם התקופות אכן מקבילות, אם יש וודאות היסטורית או ארכיאולוגית, כאשר הנקודת מוצא היא שלא קיימות סתירות. הרב פרופ' יהודה אליצור עסק בנושאים אלו (הוא פירש חלק מספרי דעת מקרא), ודרכו היא לפרש את התנ"ך לאור הממצאים בשטח והכרת התקופה. ניתן לראות את דבריו בספר מאמרים שיצא אחר מותו שנקרא 'ישראל והמקרא'. הרב אליצור מציג את עמדתו לגבי היחס בין הראייה הנבואית וההסתכלות ההיסטורית במאמר הראשון בספר, ובמאמר 'תפיסת ההיסטוריה במקרא' (-מומלץ לראות).
המשמעות שהתנ"ך איננו ספר היסטוריה היא בכך שאנו לא צריכים לחפש את כל התרחשויות ההיסטוריות בספרים. גם תקופות שהתנ"ך מספר עליהם, הוא אינו מדבר על כל האירועים שהיו באיזור. באמצע ספר שופטים אנו נתקלים פתאום עם אויב חדש בדמות הפלשתים, והתנ"ך איננו טורח לספר לנו איפה הם היו קודם. אנו יודעים ממקורות רבים שבתקופה זו הייתה פלישה גדולה מאיי הים לאזורים אלו, וכך הגיע האויב החדש (ראה בהקדמה לדעת מקרא ספר שופטים). במקרים אחרים המידע ההיסטורי יכול להסביר לנו תמיהות וקושיות בפסוקים עצמם. בספר מלכים מתוארים עומרי ואחאב כמלכים חזקים, וחז"ל יודעים לספר לנו שאחאב הוא מארבעה מלכים ששלטו בעולם. לעומת זאת, במלחמה עם בן הדד בפרק כ' מצליח אחאב להוציא למערכה שבעת אלפים חיילים בלבד. הייתכן? האנאלים האשוריים מספרים לנו על מערכת קרקר בין ברית מדינות הדרום, שבראשה עמד אחאב מלך ישראל עם אלפיים מרכבות, נגד שלמנאסר השלישי מלך אשור. אחאב הוכה באותה מלחמה, וזהו הסבר לשאלה מדוע הפך צבאו לצבא כה קטן וחלש (ראה גם אטלס דעת מקרא ואטלס כרטא).
{לאחרונה היו מספר פולמוסים בעניין ההיסטוריה והתנ"ך בעיקר בנוגע לספרי התורה. אם אתה מתעניין בנושא זה ניתן לראות בכתב עת 'על אתר' כרך ז שעוסק בנושא זה}
עקרונות אלו נכונים מאד ספציפית לגבי מגילת אסתר. אנו צריכים להבין שהמגילה אינה ספר היסטוריה, והיא באה להעביר לנו מסר ספציפי. מגילת אסתר בנויה ממספר עקרונות ספרותיים חשובים (ויש צורך להכיר אותם), כאשר המטרה היא לא סיפור היסטורי. בגמרא נאמר שהמגילה היא ההלל של פורים- המגילה אינה ספר זכרונות אלא סיפור ההצלה מתוך ראייה נבואית. לפני מספר שנים יצא ספר זיכרון לזכרה של דסי רבינוביץ שנקרא 'הדסה הוא אסתר', ושם ישנם מספר מאמרים שעוסקים בנקודות אלו, ומומלצים לקריאה (לדוגמא מאמרו של דוד הנשקה על מגילת התחפושות ומאמרו של הרב ברויאר. כמו כן מומלץ לראות את שיעורו של הרב מנחם ליבטאג על מגילת אסתר ומטרותיה, שנמצא באינטרנט באתר שנקרא VBM-TORAH.ORG).
כפי שכתבנו קודם, למרות שמטרת המגילה איננה סיפור ההיסטוריה אנו חייבים להתמודד עם שאלת האמיתות ההיסטורית. בנוגע לנקודה זו אנו נתקלים במגילה במספר עובדות שמוכיחות לנו שהמחבר חי בשושן בתקופה ההיא, והמגילה אינה המצאה מאוחרת. הכותב בקיא בסדרי השלטון הפרסי, שהיה ייחודי ושונה משלטון הבבלי והיווני. תיאור העיר שושן, והחלוקה בין שושן העיר לשושן הבירה מעידה על הכרה מקרוב של העיר {לגבי נקודות אלו ראה בספר 'הדסה היא אסתר' במאמרו של ישראל רוזנסון על היחס בין המגילה וההיסטוריה}. אנו מכירים עדויות היסטוריות עתיקות על מכתבים שנשלחו ליֵב (מושבה במצרים שהיו שם חיילים יהודים תחת פיקוד פרסי בראשית ימי הבית השני), שבמכתבים יש ציווי על חגיגת ימי הפורים לאור הנס שאירע ביום זה. לאור היסודות שהדגיש ריה"ל בספרו הכוזרי, ולאור העובדות ההיסטוריות, קשה להניח שהמציאו חג לכל היהודים שמשולל כל יסוד במציאות.
בשורה התחתונה שאלתך ברורה- מדוע לא מצאנו התייחסות חיצונית לסיפור המגילה?
ראשית יש לדעת שהידיעות ההיסטוריות מהתקופה ההיא מעטות מאד. גם מה שההיסטוריונים 'יודעים' הוא נתון בספק. לדוגמא הערכה היא שהמלך אחשוורוש הוא המלך שאנו מכירים בשם חשיראש (ביוונית כסרכיס). אך גם נתון זה אינו וודאי וישנם זיהויים אחרים. אם אנו מניחים שזה המלך המדובר יש חיזוק גדול למסופר במגילה. אנו יודעים שחשיראש יצא למחמה גדולה כנגד יוון, והוא עשה לה הכנות רבות. חשיראש הובס במלחמה, וחזר לפרס עם צבא קטן מובס. אנו יודעים שהרבה ממפקדיו היו יהודיים, ולאחר מכן הוא הרג חלק גדול מהם. מסתבר שהמשתה המתואר בפרק א היה חלק מההכנות למלחמה, לפי דרך הפרסים להתכונן למלחמה, וגזירת השמד כנגד היהודים התבססה במיוחד לאור התבוסה במלחמה.
בעיה נוספת שיש בקבלת מידע על התקופה נובעת משאלת התִאַרוּך. ישנה סתירה בין דברי בעל סדר עולם (וממילא הספירה היהודית) ובין הספירה הנוצרית, בנוגע למניין השנים בתקופת השלטון הפרסי. בכתב העת מגדים בכרך יד התפרסמו שני מאמרים שמסבירים את נושא זה מיסודו ואת ההשלכות של מחלוקת זו (מאמר של הרב יעקב מדן ומאמר של ההיסטוריון חיים חפץ. מאמרים אלו קשים ויסודיים מאד. ניתן להגיע אליהם דרך אתר האינטרנט של מכללת הרצוג). אחת הטענות העיקריות היא שיש מעט מאד ידע מהתקופה ההיא, ומכאן נובעת הקביעה שהיו שלושה דריווש וכמות מקבילה של כורש. לפי זה אנו רואים שאנו לא יודעים כלום על התקופה, ואנו לא יודעים מתי היה הסיפור במדויק.
בכל מקרה אנו רואים שיש ידיעות היסטוריות על תקופת המגילה שמעידות על אמיתותה וקדמותה. הראיות אינם חותכות, אך וודאי שאל לנו להישען על משענת קנה קצוץ ההיסטורית שאינו וודאי ואינו ברור.
לאחר שעסקנו בראייה כללית על יחס התנ"ך והאמת ההיסטורית נעבור לבחון את שאלותיך לגבי מספר פרטים במגילה. אתה מעיר שהמספר שבע חוזר פעמים רבות במגילה, ונראה שלא הגיוני שבמקרה 'הכל' מתקשר עם שבע. נראה שבנקודה זו אתה צודק, ולכן אתה צריך לשאול את השאלה הבאה- למה 'הכל' קשור לשבע? יתכן ובאמת ובמציאות הכל התקשר עם ספרה זו וכך סובבה ההשגחה. אך ישנה גישה שאומרת שמספרי התנ"ך הם אינם מדויקים אלא נותנים סדרי גודל כלליים, ולמספר עצמו יש מטרות אחרות. יתכן ובאמת יש כאן רמז למשמעות יותר רחבה וגדולה שטמון בחזרה על מספר זה. נקודה זו גרמה לחז"ל לקשר בדרש לשרה, ויתכן שקישרו לנושאים נוספים. לדוגמא- יש לשקול אפשרות שהמספר שבע רומז לדרך ההנהגה הטבעית שמסומלת במספר זה (ראה בתורת המהר"ל לגבי משמעות המספרים שבע ושמונה). יתכן ויש כאן רמז לייחוד של המגילה בדרך של ההשגחה של הקב"ה בדרך הטבע. יש הקבלות רבות במגילה לסיפור יוסף והאחים, כאשר הצד השווה של שניהם זה סיבוב המאורעות בדרך אלוקית שנסתרת מראיית האדם במציאות הטבעית.
שאלתך השנייה היא לגבי איך אסתר חיה עם אחשוורוש, ומה היה תפקידה. באופן עקרוני אחשוורוש אינו מצטייר במגילה כאדם מוסרי וערכי שבוחר את נשותיו לפי אמות מוסר גבוהות. סביר שלאחשוורוש היו הרבה מלכות ופלגשים, ולא מלכה אחת בלבד. יתכן כי אסתר הייתה מלכה אחת מיני רבות ,או לחילופין מלכה יחידה עם הרבה פילגשים. בכל מקרה ברור שהיה לאסתר מעמד בכיר בארמון, גם אם אחשוורוש לא הזדקק לה ונפגש עמה בכל יום.
בקשר לשאלה ההלכתית בקשר בין בני הזוג המלכותי נראה שיש לך טעות בדברי הגמרא. הפסוק המצוטט הוא מקור לשאלת הייחוס של הבנים של גויים להורים שלהם. הגמרא בסנהדרין (עד,ב) מסבירה שאסתר לא הייתה מחויבת להיהרג ולא לעבור משום שהיא הייתה 'קרקע עולם'. מדובר כאן על מציאות של אונס, שמלך לוקח את כל הנשים ואין להם ברירה אלא להיענות לו. מכיוון שאין להן כלל הנאה מכך אז אין איסור, וזה הכוונה 'אסתר קרקע עולם'. הסבר אחר שמופיע בגמרא לשאלה זו היא ש'הנאת עצמם שרי'- מכיוון שמטרת אחשוורוש לא הייתה ההעברה על דת, אלא בשביל הנאתו אין חובה למסור את הנפש.
חלוקת החודשים של הלוח העברי בנויה על בסיס החודשים הבבלים (הרחיב בעניין זה הרמב"ן על התורה). אין זה פלא שהחדשים מקבילים, כי כך המציאות לאחר גלות בית ראשון. גם הפרסים מונים לפי חדשי הירח, וישנה הקבלה ברמה גבוהה לחודשים שלנו. לגבי שאלת הגילים, הערנו קודם שיש בעיה קשה מבחינת התארוך. לפי המסורת שלנו המרחק מהחורבן הוא קטן יותר. כמו כן אין זה מופקע שמרדכי היה בגיל מופלג בתקופה זו, שהרי הוא היה ראש הסנהדרין, וכל ישראל קבלו את הוראתו על קביעת החג. איננו יודעים מה הפרש הגילים של מרדכי ואסתר, יתכן שהיא בת של אחיינית, ויתכן שבתקופת יציאה לגלות יש הפרש יותר גדול בין הדורות מפני הצרות.
לסיכום- נקודת המוצא שלנו צריכה להיות שמה שמסופר עליו במגילת אסתר הוא נכון. אך אנו מחויבים לברר שני דברים- א. לברר את השפה המיוחדת של הספר, ומה המסר שלו. ב. להוכיח לעצמנו את אמיתתו גם מבחינה היסטורית. עצם הרצון לבדוק וללמוד בכיוון זה הוא חיובי, ויש צורך להכיר את הכלים והמקורות כדי לעסוק בדרך זו בצורה נכונה. הרמב"ם במורה הנבוכים (חלק ג פרק נ) אומר שיש פרקים בתורה שאנו לא מבינים מדוע הם נכתבו. בפרקים אלו לא כתובים מצוות ולא דעות שחשוב להאמין בהם, א"כ מה מטרתם. הרמב"ם כותב שחלק מסיפורים אלו נועדו בשביל אנשים שינסו להכחיש את אמיתת התורה. אדם שיבוא ויטען שלא היו במדבר 40 שנה, ואין שם איפה ללכת כ"כ הרבה זמן, אתה תוכל לפתוח לו את הפסוקים של המסעות ולסתום את טענותיו. התורה מכירה בצורך של הוכחת התורה גם בכלים היסטוריים, אך וודאי שאין זה דרך הלימוד היחידה ועלינו לחפש אחר המשמעות של הסיפורים שכן נכתבו בתורה.
כל טוב
אוהד, חברים מקשיבים