לפעמים קורה לי שאני לא מניח תפילין וזה ממש מדכא אותי כשאני נזכר בכך בערב. בנוסף לכך אני מדריך בבני עקיבא. האם זו צביעות להיות מדריך ולא להקפיד על שלוש תפילות ביום? ואם כן איך מתמודדים עם זה?
תודה.
שלום לך,
אשרייך שיש בך את הרגישות לכל עבירה ועבירה כי זהו השלב הראשון לכל חזרה בתשובה ואפילו זו חלק מהחזרה בתשובה ממש.
ראשית, בדוק למה ובאיזה מצבים זה קורה לך והשתדל להמנע מלשכוח. תשומת לב לשורש הדברים מהיכן הם מגיעים- נותן תנופה גדולה לתיקון.
שנית, זו לא צביעות! יצר הרע שבך אומר לך כל הזמן "חדל" "תתייאש מהכל" וכו' הוא רוצה להרוס בך כל חלקה טובה של יצירה חיובית. איך?- ע"י החדרת רעל הייאוש אליך. מתי? – דוקא לאחר החטא, כשאתה מרגיש הכי חלש ופגיע, כשאתה מרגיש אפס על כך שנכשלת. מה לעשות? – "שבע יפול צדיק וקם" להתגבר פעם אחרי פעם, לומר ליצר הרע בלי לחשוש "אליי אתה לא נכנס ואותי אתה לא מייאש גם אם בטעות נכנסת כבר".
שים לב לזה ושיהיה לך כלל בחיים- אם אתה חושב שיש לך משהו ביד, משהו בו אתה מועיל לעולם, משהו בו אתה עושה רצונו של הקב"ה ופועל על פי הטבע הנשמתי שלך- לעולם אין לבטל את זה בגלל ששגית, שטעית, שחטאת- להיפך!- תתגבר גם בזה וגם בשאר הדברים גם יחד, תסתער על כל הכיוונים ובמקום להוריד מעליך אחריות- תוסיף אחריות ותשמח בכך.
החיים הם תמיד בהתקדמות, אם היית צריך להיות ממש כמו כל דבר בו אתה מדריך את חניכיך- היית צריך להיות משה רבנו, אבל מה? בני אדם תמיד בתיקון, בני אדם תמיד נמצאים בתהליך וכל יתרונך על החניכים הוא שאתה עברת קצת יותר בחיים ותוכל להתקדם ולקדם גם אותם יחד איתך. אז עלה והצלח, תתחדש ותמשיך בעוד יותר מרץ.
כל טוב ובהצלחה,
אילן, חברים מקשיבים
