אני בכיתה י"א. מישהי שחשבתי שהיא חברה טובה שלי במשך שנה בבי"ס החדש לא מפסיקה לרדת עלי ולהשפיל אותי לפני כולם. התברר שהיא לא מפרגנת אלא מקנאה ומרעילה באופן זה את כולם נגדי,סותרת אותי,קוטלת-כמה שיותר להשפיל אותי עד עפר. כשבנות אומרות לה שאני פגועה היא טוענת שכבר לא מזיז לה. בפורום,בכיתה,בסמינריונים של בני עקיבא.. היא פשוט לא מפסיקה. אני לא מדברת איתה כבר שבועיים,מנסה כמה שפחות להתחכך בה,אבל היא ממשיכה לעשות ממני קטנונית ולהרעיל נגדי בנות. בכלל,בזמן האחרון,אני מרגישה מרוקנת,כמו בלון חסר אויר. ההדרכה היא הדבר היחיד כרגע שמחזיק אותי בשפיות אם ישאלו אותי עכשיו מה אני מרגישה,התשובה הכי נכונה תהיה:כלום. לא עצב,לא שמחה,לא כעס. כלום. כמו שתנסה להבין מה מרגיש מתלה למעילים. כלום. אני חפץ.. מרוקן מכל מחשבה/רגש/תחושה. עפה לה בחלל בלי למצוא את עצמה. מה אני?? מי אני?? למה מה שקורה לי קורה לי? שלא תבין לא נכון,אני לא במשבר אמונה,אלא רק בתקופה בלתי נסבלת של הסתר-פנים. אני רוצה לדבר עם הקב"ה אבל מרגישה שהוא כ"כ כועס עלי. כ"כ עצוב לי… שבוע טוב. סליחה על השיגוע.
שלום!
כשאדם פועל נגדך זה פוגע ומכעיס. כשזו מישהי שהאמנת בה והשקעת בקשר איתה – זה ממש מזעזע. אני כל כך מבינה את ההרגשה הרעה שלך.
ובכל זאת, תנסי לשמור על הגבולות. אולי זה לא מצב של הסתר פנים, אלא – החיים שלך יפים, ומלאי סייעתא דשמיא גדולה. יש לך בעיה אחת. היא כואבת, משפילה ומזעזעת. אבל בכל זאת זו בעיה אחת. אם תשמרי על התחומים, יהיה לך יותר כח להתמודד. ואיך ניתן להתמודד?
נראה לי של"חברה" שלך יש תפיסה מוטעית שאם היא תשפיל מישהו אחר, זה יקנה לה מעמד חברתי גבוה. אולי זה אפילו לא מודע אצלה. אולי כך התייחסו אליה או התייחסו כך אחד אל השני בבית שלה. התפיסה שלה שגויה, ובסוף היא תפעל לרעתה. אנשים יפחדו להתחבר איתה, לתת בה אמון, לספר לה סודות.. יחשבו שהיא רעת לב וכדו'. אני מרחמת עליה, אך אולי באופן עמוק כלשהו גם היא ראויה לרחמים. מצבה גרוע ממצבך.
אז מה נעשה?
חשבתי על כמה אפשרויות.
ראשית, את צריכה להעיז לדבר עם מישהי מהכתה על מה שקורה. חֶבְרה בריאה לא צריכה לתת לתופעות כאלו להיות בתוכה. הלבנת פנים ברבים היא עוון חמור, ואנשים יכולים להיענש בגללה (נדמה לי שיש על כך סיפור אמיתי בספר "ילדים מספרים על עצמם 1 " של הסופר חיים ולדר). מוכרחים להפסיק את זה, לא רק לטובתך אלא לטובת כולן. דברי על כך עם בת, ואח"כ עם עוד אחת ועוד אחת. אל תספרי את זה מתוך רחמים, אלא בסגנון של אחת שאכפת לה מהאווירה בכתה. אולי שיחה לאחר מכן עם המחנכת או היועצת יכולה לתרום.
מקוה לשמוע דברים טובים! בהצלחה!
טל, חברים מקשיבים
tal@makshivim.org.il