שלום!
אני בכיתה י',והרבה זמן רציתי לדבר עם משהו על הבעיות שלי,אבל לא היה לי למי,אז פניתי אליכם,ואני מקוה שתוכלו לעזור לי… ומראש-אני מצטערת על האריכות,ועל זה שאולי זה קצת לא ברור… אז ככה! מאז שאני זוכרת את עצמי,תמיד הייתי ילדה סגורה, עם רגשי נחיתות, אבל השנה,נפתחתי לאנשים,והתחלתי לאהוב אנשים שתמיד שנאתי… נהיתי הילדה הכי מצחיקה בכיתה (וב"ה,אני יודעת לשים גבול לצחוקים שלי…), ובאמת-בלי להתגאות, כשמשהו מבואס, אני יודעת טוב מאוד להוציא אותו מזה… כל ה"מהפך" הזה שלי (שנהיתי יותר פתוחה לאנשים), לא בא סתם ככה, אלא המון אנשים דיברו איתי, ובמיוחד המדריכים שלי, שאני ממש אוהבת אותם… אבל… הכניסו אותי להדרכה (שלא ממש רציתי את זה), ובסוף התגברתי על זה,ונכנסתי מרצון!… בקיצור, אני והצוות שלי לא ממש הסתדרנו בהתחלה, וזה היה ממש סיוט בשבילי לבוא לסניף, אבל התגברתי על זה,כי ידעתי שהמדריכים שלי יהיו שם… אבל זה הגיע למצב שאני ממש שונה בסניף, אני משהו אחד בסניף,ומשהו אחר באולפנה…. אני ממש אהבתי ואוהבת את הסניף שלי, אבל אני לא מצליחה להפתח בו… אני והצוות שלי כבר דיי מסתדרים (יותר נכון-אני פשוט מעדיפה לא להתייחס אליהם…), אבל אני לא מצליחה להפתח בפניהם (למשל-באולפנה אני תמיד קופצת ומשתוללת, ובסניף אני לא יכולה לעשות את זה,כי אז כולם יסתכלו עליי,וינעצו בי מבטים…),וצריך להדגיש-יש לנו בסניף אנשים ממש טובים, אבל אין בינינו כמיה… אני לא מוצאת שום נושא שאני יכולה לדבר עם המדריכים שלנו בסניף, אז הדבר היחיד שעולה לי בראש זה לימודים (ואני כבר לא ממש ילדה חרשנית… אחרי ה"מהפך…") ואז כולם חושבים שאני חכמה וחרשנית, וזה לא נכון… אני גם ב"ה התחזתי, ככה שלמשל לשיר שירי שבת ליד המדריכים בסניף-אני כבר לא שרה, כי אני רואה את הבעיה שבזה, ועוד כל מיני דברים של בינו לבינה שאני פתאום רואה את הבעיה בהם… אז זה גם גורם לי להסגר בפני הסניף… הסניף שלי דיי קטן,וזה אומר שכל דבר קטן שמשהו עושה,אז כל הסניף יודע מזה… אז אני לא יכולה להשתולל ולהתחרפן, כי אז כולם ידעו מזה,וזה לא נעים… (פעם 1 התחרפנתי,ואז כולם ידעו מזה, ובאו ואמרו לי "שמעתי שעשית בלגאן..",וזה ממש לא היה כיף…! אני פשוט לא יכולה יותר, אני מרגישה צבועה, וזה ממש מצעבן… טוב, זהו בעיקרון… ממש תודה רבה! שבוע טוב! תזכו למ
שלום לך!
נהדר לשמוע על עבודה עצמית ועל שינוי. נשמע מתיאורייך, גם, שטוב לך עם השינוי, שאת אוהבת את עצמך כפי שאת היום.
אם אני מבינה נכון מתוך הדברים שכתבת, הקושי שלך הוא ב"זהות הכפולה" שאת חיה בה, על פי ציפיות החברה: פתוחה ומלאת חים בביה"ס וסגורה – בסניף. מתוך דברייך עולה שאת נמצאת כרגע בתוך תהליך של שינוי. מנסה למצוא את צורת החיים שבה מתאים לך לחיות, לחזק נקודות שזקוקות לחיזוק ולנטוש דברים שלא מתאימים לך.
הורים, מורים, מדריכים, חברות – כולם עוזרים לנו לזהות את הצרכים שלנו, היכן נדרש תיקון ושכלול, ומסייעים לנו בהכוונה לידי השינוי. לעיתים אנחנו מושפעים מאנשים המשמעותיים לנו, אנשים היקרים לנו – כמו במקרה של המדריכים שלך, שנשמע שהשפעתם עלייך היא רבה וחיובית; ולעיתים ישפיעו עלינו דווקא אותם אנשים שאתם אנחנו פחות "מסתדרים", ואז העמידה שלנו מולם וההתנגדות שלנו למה שהם מצפים מאתנו להיות, דווקא הם יהיו אלה שיחוללו בנו את השינוי.
את נמצאת עכשיו בתוך תהליך. שינוי משמעותי חייב להיות תהליך ארוך, עקבי, מתון. אינך צבועה בהתנהגותך בסניף שלך. אלא שאת עדיין מחפשת את הנתיב הנכון גם בקרב חברייך בסניף שמצפים ממך להתנהגות שונה.
תני לזמן לעזור לך למצוא את הדרך המתאימה לך בכל מסגרת חברתית שאת משתייכת אליה. גם חברייך בסניף יתרגלו לראות אותך כפי שאת (גם אם ישמרו לך עדיין מעט מ"חסד נעורייך" כנערה סגורה…).
על אף הקושי, נסי לפתח קשרים קרובים יותר עם חברות מצוות ההדרכה, שלאט לאט יכירו מקרוב את השינוי שחל בך וילמדו לקבל אותך כמו שאת.
הכירי בכך שאת עדיין בתוך התהליך ודווקא החברה שסביבך, גם בסניף, עשויה לסייע לך, כאמור, בגיבוש הדרך המיוחדת לך. היעזרי בה!
יותר מהכל חשוב לי לומר לך, שהרבה ממה שראוי לדאוג לאיך מסתכלים עלי בביה"ס, בסניף, המדריכים, החברות וכו'; חשוב שתוכלי את להסתכל על עצמך בשלווה ולדעת שאת בוחרת לעצמך את דרך החיים האמיתית והמתאימה לך ביותר. היי עקבית עם הערכים שלך, אל תוותרי על דברים חשובים. אם תעשי זאת בצורה שאינה מתריסה או מזלזלת באחרים – ולהפך, תוך מתן כבוד והערכה לחברה סביבך, ותוך שאת משדרת יחס אוהב ומקרב (וזה לא אומר שאתם צריכים להפוך ל"חברים הכי טובים"!); אין לי ספק שתעוררי כבוד כלפי הדרך שבה את בוחרת לחיות לאור הערכים שאת מאמינה בהם.
אני מאחלת לך הצלחה רבה
ואשמח להמשיך להשתמע ולהתעדכן,
שלך –
עינת, חברים מקשיבים.