שלום, יש לי שאלה שמאוד מטרידה אותי אני מדריכה ב"ה בבני עקיבא. יש לי חברות בתנועת "אריאל" שמתנהגות ממש ההפך ממה שהם צריכות להתנהג. אם אני לא טועה ההבדל בין בני עקיבא לאריאל זה הקטע של הבנים. הבעיה היא שכל הזמן הם לא מפסיקות לדבר על בנים (אחת יוצאת עם בן מסניף אריאל באותה עיר) אני לא אומרת שצריך להתנתק מבנים… אבל למה הם מדריכות באריאל? מה טוב בתנועה הזאת אם בעצם מתנהגים בדיוק ההפך? (לא לחשוב שאני צדיקה גמורה- אבל זה דבר שמאוד מפריע לי… ) האם הם מתנהגות בצביעות?
תודה רבה.
שלום לך.
כאב לי לקרוא את השאלה שלך.
את צודקת, האידיאל הוא בודאי שבגיל כזה של מדריכים וכו' הפרדה תהיה מוחלטת הרבה יותר ממה שהיא כיום. כאב לי לקרוא שגם בתחום שבו כפי שהגדרת עיקר ההבדל בין אריאל לבני עקיבא המדריכים (ואולי המדריכות) אינם מצליחים להוות דוגמא טובה לחניכים וכו'.
יש רק שלושה דברים שאני צריך לומר לך, ואני אומר אותם גם כי הם אמת וגם כדי להקטין את הכאב. דבר ראשון, לא בכל המקומות זה כך. יכול להיות שאת מכירה את אחד מהסניפים הבודדים שזה המצב בהם. אני יכול לומר לך מידיעה שכאשר אני הייתי מדריך (לפני כ-8 שנים) המצב היה אחר, בסניף שהייתי בו וגם בעוד סניפים. לא צריך להסיק ממה שאת מכירה על הכלל של התנועה כולה. ודאי שיש ערך בתנועה הנפרדת ושחלק מהאידיאלים שלה גם מצליחים להגיע אל המציאות.
דבר שני שאני צריך לומר לך ושמסתבר לי שהוא מאוד נכון, שעצם זה שחברותייך מדריכות בתנועה שמוגדרת כנפרדת גורם להן לעסוק בנושא פחות. אולי הן עוסקות בנושא יותר מבחינת כמות דיבורים וכו' אבל בפועל הן פחות עם בנים. כך מסתבר לי. אין ספק שזו מעלה גדולה. לפעמים בגלל שאדם מצוי בתוך משהו הוא לא רואה כמה הוא נגוע בו (אינני מתכוון אליך, אלא רק לטענה שהעלית לגבי הצביעות של חברותייך). יכול להיות שהבנות שאת מכירה מבני עקיבא עוסקות פחות בפועל בקשר עם הבנים שמסביבן וכו', אבל זה בגלל שהמצב היום יומי הוא של קשר כזה. באריאל זה דבר חריג יותר ולכן אולי גם מעסיק יותר. עוד דבר חשוב הוא שמסתבר שהן עצמן עוסקות בזה פחות גם בפועל, כמו שהסברתי בתחילת הפיסקה הזו.
הדבר השלישי והאחרון הוא דבר חשוב מאוד בהמון תחומים. מספרים על ר' שלמה קרליבך שהיה לוקח איתו לנסיעות המון ספרי לימוד. כאשר שאלו אותו מה הטעם בדבר והרי אין הוא מספיק ללמוד בהם הוא ענה שהוא רוצה ללמוד בהם וחשוב לו מאוד לבטא את הרצון הזה ככל שביכולתו, אפילו אם אין הביטוי שלם. הוא לוקח את הספרים כדי להביע, כלפי עצמו, שהוא רוצה ללמוד. לזכור את הרצון הזה ומתוך זה לחזק אותו וכו'. לפעמים גם אנחנו בחיינו צריכים לעשות מעשים, להכריז הכרזות, שאולי הן נראות מבחוץ שיטחיות ולא אמיתיות, אבל בפועל יש בהן הרבה אמת כי הן מבטאות את האמת הפנימית שאנחנו שואפים אליה. לא תמיד האדם מצליח להתמודד עם יצריו, אבל עצם הידיעה שהוא צריך להתמודד היא כבר ידיעה חשובה.
ההכרזה שיש בתנועת נוער נפרדת, אפילו אם אין היישום שלם, היא הכרזה שיש בה גם מהעניין הזה. אנחנו מכריזים שאנחנו רוצים להיות בתנועת נוער נפרדת, זה ודאי מקובל על חברותייך. כפי שהסברנו, לזה עצמו יש חשיבות.
יהודי שחטא נקרא עדיין יהודי משום שאין זה כינוי חיצוני שתלוי במעשי האדם. אולי אפשר להתייחס כך גם להכרזת חברותייך על רצונן בתנועת נפרדת. מה אכפת לך ללמד עליהן זכות כך?. . .
להשתמע,
יהונתן,חברים מקשיבים,
ymvy@walla.co.il
