שמחת מצווהשמחה אמיתית ושמחה של מצווה

שאלת הגולש

תמיד אמרו לנו ששמחה רגילה היא לא תמיד שמחת מצווה הווה אומר שזה לא שמחה אמיתית וששמחה אמיתית צריכה לבוא מהלב והיא לא צריכה להיות מושפעת מהסביבה וכו'. רציתי לשאול איך מגיעים ע"י תחושה כזו גבוהה של התעלות? איך מצליחים להפוך את השמחה הרגילה לשמחת מצווה? לשמחה אמיתית?
תודה
מיכל

תשובה

שלום לך מיכל.
שאלת שאלה שמרבים לשאול באזור חודש אדר, חודש שבו אחד התפקידים המרכזיים של היהודי הוא לשמוח ומתעוררות בו הרבה שאלות על כיצד, איך, מהי השמחה הראויה וכו'.
שמחה היא מצב נפשי (רצוי, לא שלילי כמו שזה נשמע) שבו האדם חש סוג של שלימות, סוג של שלווה. יש מדריגות שונות בשמחה, אם זו שמחה שקטה, אם זו שמחה של ריקוד ואם כל מה שביניהם. בדרך כלל השמחה מתבטאת ומודיעה על עצמה בנחת, ביחס אוהב לבריות. לעומת אבל שנאמר עליו 'ישב בדד וידום' כי העצב תכונתו שהוא שייך לעצמו בלבד, השמחה בדרך כלל מגשרת גם על פערים בין אנשים, גילאים וכו'.
תחושה זו של הנפש מושגת בעקבות הרגשה של שלימות. כאשר האדם מרגיש שלם הוא מרגיש שמח. יש רמות שונות של שלימות. יש שלימות של הצלחה בעבודת ה' כל שהיא (משמח לדעת שהיה לי נסיון של אמירת לשון הרע והתאפקתי), יש שלימות של ביטחון (הידיעה שיש מכוון לעולם הזה והוא דואג לסדר בעולם היא ידיעה מרגיעה, הידיעה שבטוח בסופו של דבר יבוא משיח היא ידיעה משמחת), יש שלימות של הכרה פנימית (כאשר אדם יודע שהוא עשה כל שביכולתו הוא רגוע ושמח, כאשר אדם בטוח שהוא טוב בפנימיותו כי הוא יהודי וכו' אז הוא שמח, אפילו אם הוא יודע שיש לו עוד עבודה כדי להוציא את הטוב הזה כלפי חוץ). יש הרבה סוגי שלמויות.
כדי להגיע לשמחה צריך להחדיר את כל הידיעות האלו טוב טוב לראש (כמאמר הפרסומת). ילד קטן שמח בלי סיבה. סתם ככה כי למה להיות עצוב. השמחה היא המצב הטבעי שאיתו אנחנו נולדים. השמחה של ילד, גם אם היא לא שיכלית, היא אמיתית. הוא שמח כי הוא רגוע, כי דואגים לו. אנחנו צריכים לשמוח כמו ילדים, לשמוח כי דואגים לנו, להיות רגועים. שמחה כזו של ביטחון היא שמחה של מצווה. יש בזה מדריגות מדריגות אבל בכל אופן, העיקרון הוא העיקרון הזה. יש אימרה חסידית שמתינוק צריך ללמוד שלושה דברים, הראשון הוא לשמוח עד הסוף, כשהוא שמח הוא לא זוכר שרגע קודם הוא נפל ובכה, הוא שמח וזהו. השני הוא לבכות עד הסוף כי כשצריך לבכות אז צריך לעשות גם את זה מכל הלב. (את השלישי אני לא זוכר).
לפעמים, ואפילו בדרך כלל, עבודת השמחה איננה ליצור סיבה לשמחה אלא לשים לב לסיבות שכבר ישנן. זו במידה מסוימת העבודה של חודש אדר. האדם משתכר, מתחפש, בכלל לא מודע למי הוא, שוכח את צרותיו, ושמח סתם ככה, כי למה לא לשמוח? הרי יש בורא לעולם שיעזור לנו בכל דבר ממש?
להשתמע,
יהונתן,חברים מקשיבים,
ymvy@walla.co.il

טו באדר התשסד

קרא עוד..